פוליטיקה של אוסטריה

אוסטריה

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של אוסטריה

חוקה נשיא אלכסנדר ואן דר בלן קנצלר קארל נהאמר סגן הקנצלר ורנר קוגלר פרלמנט האספה הפדרלית: המועצה הפדרלית המועצה הלאומית מפלגות באוסטריה מדינות אוסטריה יחסי חוץ פורטל אוסטריה

הפוליטיקה באוסטריה מתקיימת במסגרת חוקתית של רפובליקה פדרלית המבוססת על דמוקרטיה ייצוגית, עם קנצלר המכהן כראש הממשלה ונשיא כראש המדינה. סמכויות ביצוע נתונות בידי הממשלות, מקומיות ופדרלית. סמכות ביצוע פדרלית מופקדת בידי הממשלה ושני בתי הנבחרים, המועצה הלאומית והמועצה הפדרלית. מאז 1949 המפה הפוליטית נשלטת על ידי שתי מפלגות מרכזיות, מפלגת העם האוסטרית השמרנית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הממוקמת במרכז שמאל. הרשות השופטת היא עצמאית בטבעה, ומנותקת לחלוטין מהרשויות המחוקקת והמבצעת. הרשות השופטת פדרלית לחלוטין, לא קיימים בתי משפט נפרדים למחוזות השונים.

אוסטריה היא מדינת הלאום הומוגנית מבחינה תרבותית ואתנית המהווה זכר קטן אך מצליח של האימפריה האוסטרו-הונגרית, אימפריה שהפסיקה מלהתקיים עוד ב-1918. היישות המדינית שקדמה לרפובליקה האוסטרית היא מונרכיה חוקתית שגופיה המחוקקים הוטלו בספק מבחינת תפקוד. אף על פי כן ניאל פרגוסון מצביע על כך שלאימפריה האוסטרו-הונגרית היה פרלמנט ייצוגי יותר מלבריטניה באותה תקופה, ושבאימפריה האוסטרו-הונגרית הונהגה על ידי קואליציית מרכז-שמאל.

הניסיון הראשון של אוסטריה להיות רפובליקה עלו בתוהו בעקבות העלויות הכלכליות הגבוהות במיוחד אשר נגבו על ידי מדינות ההסכמה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הרפובליקה האוסטרית הראשונה (1918–1938) התדרדרה לאט לאט דיקטטורה פשיסטית-קלריקלית בין 1933–1934, בעיקר בגלל האיום מבחוץ של גרמניה הנאצית. איום זה הודגם בצורה מצוינת ב-1934 בהתנקשות בקנצלר האוסטרי אנגלברט דולפוס אשר הונהגה על ידי הנאצים. כל משטר המזכיר רפובליקה באוסטריה הסתיים עם סיפוח אוסטריה לגרמניה באנשלוס ב-1938. עם הבסת גרמניה ב-1945 וסיום משטר מדינות ההסכמה עשר שנים מאוחר יותר, אוסטריה חזרה למשטר רפובליקה. הכניסה למאה העשרים ואחד סימנה עבור אוסטריה חמישים שנה עם משטר יציב בעל אופי שלרפובליקה פדרלית עם חוקה. המשטר מובל בצורה של דמוקרטיה ייצוגית ושלטון החוק. התשתית החוקתית של הפוליטיקה באוסטריה והעוצמה של היישום של החוקה ידועים בתור חזקים בפני שינוי אך מסייעים לעדכונים נכונים.

חוקה

על אף היותה מדינה קטנה יותר ממיין, סקוטלנד או הוקיאדו חוקתה של אוסטריה מאפיינת אותה כרפובליקה עם תשע מדינות עצמאיות. גם תשע המדינות העצמאיות וגם הרפובליקה הגדולה מחזיקות חוקות אשר מגדירות אותן ישויות מדיניות הנשלטות ע"פ עקרונות הדמוקרטיה הייצוגית. על אף שמדינות אוסטריה לוקות בחסר בתחום השיפוטי והאוטונומיה שלהן היא תאורטית לרוב, מבנה הממשל האוסטרי דומה לזה של רפובליקות גדולות בהרבה ממנה כמו גרמניה וארצות הברית.

הרשות המבצעת

ראש המדינה באוסטריה הוא הנשיא אשר נבחר בבחירות כלליות לכהונה של שש שנים, ורשאי להיבחר לשתי כהונות רצופות בלבד. הממשלה הפדרלית כוללת את קנצלר אוסטריה, אשר ממונה על ידי הנשיא ומספר שרים, הממונים גם הם על ידי הנשיא בהתאם להמלצותיו של ראש הממשלה, הקנצלר. מסורתית הנשיא ממנה את ראש המפלגה בעלת מספר המושבים הגדול ביותר בפרלמנט להרכיב את הקבינט הפדרלי. לנשיא יש את הזכות התאורטית למנות כל מי שנבחר לכהן במועצה הלאומית כשר או קנצלר, אך בפועל עליו לכבד את רצונה של המועצה הלאומית, בה מיוצגות באופן יחסי המפלגות שעל בסיס הקואליציות ביניהן יורכב הקבינט. הקנצלר והקבינט הפדרלי תלויים באמון המועצה הלאומית והם מחויבים להתפטר אם מתקבלת הצעת אי אמון.

תפקיד הנשיא באוסטריה הוא ברובו סמלי, אך החוקה באוסטריה מאפשרת לנשיא לפזר את הקבינט או את המועצה הלאומית ולהכריז על בחירות חדשות. האספה הפדרלית המורכבת מהמועצה הלאומית ומהמועצה הפדרלית בישיבה משותפת, היא במידה רבה מוסד טקסי. האחריות העיקרית שלה היא השבעת הנשיא הפדרלי והיא גם יכולה לקרוא למשאל עם להדחת הנשיא במידה והנשיא הפר את החוקה.

תפקיד	בעל תפקיד נוכחי	מפלגה	תאריך מינוי
נשיא	אלכסנדר ואן דר בלן	ללא שיוך מפלגתי	26 בינואר 2017
קנצלר	קארל נהאמר	מפלגת העם האוסטרית	6 בדצמבר 2021

הדמוקרטיה באוסטריה היא שילוב של דמוקרטיה פרלמנטרית עם נשיאותית. אך מאז הקמתה של הרפובליקה הנוכחית אף נשיא לא ניצל אף אחד מהכוחות המוזכרים לעיל, והם לרוב נמנעו מלהתערב בענייני היום יום של המדינה.

הממשל הפדרלי מושפע מאיגודים מקצועיים ושדולות אשר מאושרים בצורה רשמית על ידי המדינה. בתקופות בהן התבסס השלטון על קואליציה של שני הגושים המרכזיים בשלטון, השמרנים והסוציאל-דמוקרטים, השיטה הזאת הובילה למצב המכונה באוסטריה פרופורצ, שיטה המובילה לכך שכלל המשרות במגזר הניהול הציבורי מחולקות שווה בשווה בין חברי שני המחנות. בשיטה זאת מתקיים גם מצב של שיתוף כלכלי סוציו-אקונומי בין חלקי הממשל האחראים על מסחר ותעסוקה. החלטות מסוג זה מתקבלות בישיבות בדלתיים סגורות ועוברות ללא דיון בפרלמנט לאחר מכן. מאז כניסתה של אוסטריה לאיחוד האירופי ב-1995 אוסטריה מאצילה סמכויות ליבה לגופים על-מדינתיים בקצב הולך וגובר.

הרשות המחוקקת

הפרלמנט האוסטרי מחולק לשני בתי נבחרים. המועצה הלאומית מונה 183 חברים, שנבחרו לכהונה של חמש שנים בשיטת ייצוג יחסי, מרכזת את סמכות החקיקה הפדרלית של אוסטריה, והיא הבית המשפיע יותר מבין שני הבתים. כדי להיות מיוצג במועצה הלאומית, מפלגה צריכה לזכות בלפחות ארבעה אחוזים מסך הקולות ברחבי המדינה או לזכות במושב באחד מ-43 המחוזות האזוריים באוסטריה.

בית הנבחרים שהשפעתו פחותה מבחינה פוליטית הוא המועצה הפדרלית אשר מונה 64 חברים אשר נבחרים לכהונות של בין חמש לשש שנים, התלות היא במחוז שבוחר את הנציג שלו. כוחה של המועצה הפדרלית מוגבל, מכיוון שעל פי רוב סמכותה להטיל וטו על הצעות חקיקה שמתקבלות על ידי המועצה הלאומית, עשויה לכל היותר לעכב את הצעות החוק, בשל יכולתה של המועצה הלאומית לערער על ההחלטה.

ועידה הנקראת אוסטרייך-קונבנט (Österreich–Konvent) התכנסה ב-30 ביוני 2003 להחליט על הצעות לתיקונים לחוקה. הוועידה כשלה להעלות הצעה שהייתה מקבלת שני שלישים מהקולות במועצה הלאומית הדרושים כדי לערוך את החוקה. אף על פי כן על חלקים מההצעה הסופית הייתה הסכמה כוללת ועדיין ישנה ציפייה שהם ייושמו.

תנאים פוליטיים

מאז מלחמת העולם השנייה אוסטריה נהנתה מיציבות פוליטית. איש מדינה סוציאליסט ידוע, ד"ר קרל רנר, ארגן בימים שלאחר המלחמה שלטון אוסטרי ובחירות כלליות לשלטון נערכו בנובמבר 1945. בבחירות ההן המפלגה השמרנית זכתה במחצית מהקולות, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPO) ב-45% מהקולות והקומוניסטים בעוד כחמישה אחוזים. הממשלה המורכבת משלוש מפלגות שלטה עד שלהי 1947 שבה הקומוניסטים עזבו את הממשלה. הסוציאל-דמוקרטים והשמרנים הובילו קואליציה מאוחדת עד 1966. בארבע שנים לאחר מכן המפלגה השמרנית זכתה ברוב מוחלט בבחירות עד 1970 שבה היוצרות התהפכו והסוציאל-דמוקרטים זכו ברוב מוחלט לאחר מערכת בחירות שהובלה בצד שלהם על ידי המנהיג כריזמטי שלהם ברונו קרייסקי. בין 1971 שבה הסוציאל-דמוקרטים זכו ברוב שלהם ועד 1999 הם שלטו ביד רמה, לעיתים לבד ולעיתים בקואליציה עם המפלגה השמרנית. השנים היחידות שבהן מצב זה לא עמד היה בין השנים 86–1983 שבהן הייתה לסוציאל-דמוקרטים קואליציה עם מפלגת החירות האוסטרית. קואליציה זאת התפרקה כאשר ירג היידר, הפוליטיקאי הלאומני הימני, הפך למנהיג של מפלגת החירות.

לאחר הבחירות ב-1999, על אף שהגיעה רק למקום השלישי, המפלגה השמרנית הקימה קואליציה יחד עם מפלגת החירות בתחילת שנת 2000, והמפלגה הסוציאליסטית ומפלגת הירוקים שימשו באופוזיציה. בתגובה לשיתופה של מפלגת החירות בממשלה, האיחוד האירופי הטיל סנקציות סימבוליות על אוסטריה, סנקציות אלה בוטלו לאחר שישה חודשים. ארצות הברית וישראל גם כן הפחיתו את קשריהם עם הממשלה האוסטרית. בבחירות של שנת 2002 המפלגה השמרנית שוב זכתה ברוב, ושוב הקימה ממשלה עם מפלגת החירות, הפעם ללא תגובה בינלאומית גורפת.

ב-2005 ירג היידר פרש ממפלגתו וייסד את מפלגת הברית למען עתיד אוסטריה (BZO). הישג השיא של המפלגה היה 21 מושבים בפרלמנט בבחירות של 2008, אך 13 ימים לאחריהן, היידר נהרג בתאונת דרכים.

מפלגות מרכזיות

מפלגת העם (OVP) הוקמה על ידי מנהיגי המפלגה החברתית-נוצרית לשעבר בשנת 1945 כמפלגה שמרנית ימנית-מרכז בעלת קשרים רופפים לכנסייה הקתולית. תומכת במדיניות כלכלית שמרנית וכן בהפרטת התעשיות הלאומיות האוסטריות. היא זוכה לתמיכה מצד חקלאים, בעלי עסקים קטנים וגדולים, קבוצות קתוליות, אך גם מצד מצביעים ללא השתייכות מפלגתית מסוימת, עם מעוזים באזורים הכפריים של אוסטריה. מאז 1991 המפלגה חברה במפלגת העם האירופית. בבחירות האוסטריות ב-2019 זכתה המפלגה ב-37.5% מהקולות והיא המפלגה הראשונה בגודלה מתוך חמש מפלגות במועצה הלאומית, עם 71 מתוך 183 מושבים.

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPO) שואבת את מירב מצביעיה ממעמד הפועלים. בהתאם, כוחה נח בעיקר בערים ובאזורים מתועשים. ב-2002 אזורים אלו כללו 36.5% מכלל המצביעים בבחירות. בעבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית תמכה בהתערבות ממשלתית נרחבת בתעשיות מפתח והרחבת מדיניות הרווחה. החל מאמצע שנות ה-80 המפלגה קידמה כלכלת שוק חופשי כאשר היא מאזנת בין התקציב הלאומי לבין חברות באיחוד האירופי. בבחירות 2019 זכתה המפלגה ב-21.2% מהקולות והיא המפלגה השנייה בגודלה עם 40 מתוך 183 מושבים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פוליטיקה של אוסטריה בוויקישיתוף

• אוסטריה, פוליטיקה וממשל, דף שער בספרייה הלאומית