פסיכופתולוגיה

פְּסִיכוֹפָּתוֹלוֹגְיָה או פְּסִיכוֹלוֹגְיָה אַבְּנוֹרְמָלִית היא ענף מחקר בפסיכולוגיה המתמקד בחקר דפוסי חשיבה, רגש והתנהגות החורגים מהנורמה ועשויות להצביע על הפרעה נפשית אצל האדם, ענף מחקר זה נמצא בתווך שבין הפסיכולוגיה לפסיכיאטריה.

תחומי מחקר

בתחום זה ישנם שלושה צירי מחקר מרכזיים הקשורים זה בזה: פנומנולוגיה – אפיון, הבנה וסיווג הפרעות נפשיות. הגדרת הסימפטומים האופיינים להפרעה, הבחנה בין רמות שונות של אותה ההפרעה הכוללת הבדלים בין-אישיים של אותם הסימפטומים. כמו כן ישנו מחקר אפדימיולוגי של התופעה, אשר מטרתו להגדיר את רמת התפוצה של ההפרעה באוכלוסייה הכללית, ובתתי אוכלוסיות. אטיולוגיה – חקר הסיבות להתפתחות ההפרעות הנפשיות – מהם גורמי הסיכון וגורמי החוסן הקיימים ביחס להפרעה כלשהי. מחקר זה מתפזר על פני אסכולות שונות המדגישות מרכיבים תאורטיים שונים המשוערים כעומדים בבסיס מנגנוני התפתחות הפרעות נפשיות, לגישות השונות יש גם השלכה על הדרך לאבחון וסיווג ההפרעה וכן על דרך הטיפול בה. ישנם חוקרים המתמקדים בגורמים ביולוגים, אחרים בגורמים פסיכולוגיים כמו קונפליקטים לא מודעים וגם ישנם חוקרים המתמקדים באפיון השפעות הסביבה על האדם. ולבסוף חקר הכלים והתערבויות שבאים לטפל בהפרעות אלו, בין אם טיפולים פסיכולוגים, ביולוגיים או ארגוניים סביבתיים.

הגדרת הנורמליות

אחד הדיונים המרכזיים בתחום הפסיכופתולוגיה סובב סביב הניסיון להתוות אבני בוחן לגבי המושגים נורמליות לעומת אבנורמליות (בלתי-נורמלי). בנוגע לתחום ההתנהגות, באמצעות כלים סטטיסטים נעשה ניסיון לאבחן כיצד מתנהגת רוב האוכלוסייה במקום ובזמן מוגדר במצבים מסוימים, וכך התנהגות שאינה תואמת את התנהגות הרוב נחשבת אבנורמלית (בין אם המדובר בהתנהגות שנתפסת לרוב "חיובית", כגון אלטרואיזם, ובין אם בהתנהגות "שלילית", כגון רצח). עם זאת, לשם כך נדרשת גם התייחסות מורכבת למאפיינים כגון השונות התרבותית ותת-התרבות אליה משתייך האדם, התקופה המדוברת ועוד (למשל אוננות והומוסקסואליות נתפסות אבנורמליות ואף הוגדרו כהפרעות נפשיות במדריך האבחוני DSM, עד שנת 1968 ובהתאמה עד שנת 1973, אך מאז הן אינן נחשבות כהפרעה. עם זאת, היחס כלפיהן עדיין שלילי בחברות רבות, בעיקר בחברות מסורתיות). האבנורמליות נחשבת לקלינית או חולנית כשהיא נצפית על ידי האדם או סביבתו וכשהיא גורמת למצוקה וקשיי תפקוד לאדם או לסביבה. בתחום המשפט מתקיים עיסוק בפסיכופתולוגיה, בין היתר, כאשר עולה שאלת השפיות, כלומר השאלה האם אדם מבחין בין טוב לרע, ומודע למעשיו באופן המספק את העמדתו לדין.

קטלוג ההפרעות הנפשיות

ערכים מורחבים – ICD,DSM

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מהדורות DSM-5 ו-DSM-IV-TR

כיום ישנם כמה קטלוגים המאגדים בתוכם את ההפרעות הנפשיות השונות המשמשים בשדה הקליני על מנת לקבוע אבחנות. מהנפוצים שבהם ה-DSM, ה-ICD וה-Research Domain Criteria.

פסיכופתולוגיות בזרמים השונים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• תאוריה אקזיסטנציאליסטית – הפסיכופתולוגיה מתרחשת כשהאדם בורח מהחופש שלו למחלה, לסימפטום. הם טוענים שכל אחד מאתנו הוא אחראי וחופשי לבחור את כל מה שמתאים לו, הם יוצאים מנקודת הנחה שטבע האדם הוא חיובי ולכן מה שיצא מאתנו זה יהיה דבר חיובי ולכן אנו יכולים לסמוך על עצמנו ועל ההחלטות שלנו כי מטבענו אנחנו טובים. הפתולוגיה מתרחשת בגלל הבריחה מאחראיות.
• התאוריה ההומניסטית של קארל רוג'רס – סתירות קיצוניות בין העצמי לחוויה האורגניזמית, כשנראה שיש סתירה בין החוויה הפנימית לבין הסביבה שאנחנו גדלים בה או בין העצמי הממשי לעצמי האידיאלי – במצבים כאלה האדם ישתמש יותר במנגנוני הגנה ויהיו יותר הפרעות נפשיות. רוג'רס לא מתעסק באבחנות ספציפיות ולא מדבר על איך נוצרת כל פתולוגיה ופתולוגיה, התורה ההומניסטית מתבססת על הפנומולוגיה שהיא נגד תבניות ואבחנות כי בצורה כזאת אנחנו מקבעים את האדם, לכן המודל שלו הוא יותר כללי ולא מסביר למה אדם אחד ייטה לדיכאון והשני לפסיכוזה, מבחינת רוג'רס המקור של כל הפתולוגיות זה אותו מקור ותיאוריה זו נוטה לקבל ביקורת על כך שהיא די לוקה בחסר.
• ביהביוריזם – פסיכופתולוגיה היא מאגר התנהגויות לקוי בעקבות היסטוריית חיזוקים לקויה. למשל, אישה ההולכת עם בנה בן השנתיים לחנות משחקים והוא מתחיל לבכות ולכן אימו אומרת לו "תבחר מה שאתה רוצה ואני אקנה לך". כאן מופיע בעצם חיזוק חיובי להתנהגות לא רצויה. זוהי פתולוגיה כי התנהגות לא רצויה/מתסכלת מקבלת עידוד וחיזוק, החיזוק אומר לילד "תעשה את זה עוד פעם". זהו חיזוק חיובי מצד הילד, הוא עושה התנהגות X ומקבל חיזוק לכן ההתנהגות הזאת מקבלת עידוד.
• היינץ קוהוט – מתחת לקונפליקטים האינטרא-פסיכיים יש עצמי פגוע שלא התפתח (אינטרא-פסיכיים, בתוך נפשו של האדם). העצמי הפגוע לא התפתח כי הוא לא קיבל את המושקעות הליבידינאלית מצד ההורה. המטופלים רואים בקרובים להם (לדוגמה מטפל) שלוחה של עצמם שיש להם שליטה עליו ומביעים רצון לסיפוק צורכיהם. קוהוט אומר שבמצבים פתולוגים האני והאחר (בתפיסה של המטפל) לא נפרדנו, אנחנו לא אנשים שונים ובעצם אני רואה באדם האחר כמו המשך של העצמי ולכן זה נקרא "זולת עצמי" – אני תופס את הזולת כחלק ממני.
• המודל הביולוגי-פסיכולוגי-חברתי לאישיות של רוברט קלונינג'ר – אישיות היא מערכת אדפטיבית (הסתגלותית) מורכבת האישיות היא מערכת דינאמית עם מרכיבים המכוונים על ידי העצמי. האדם מכוון את המערכת כדי שתהיה הסתגלותית, לאדם יש את היכולת להשפיע על אותה מערכת ועל מה שקורה בתוכו. האפקטים בתוך המערכת הם גם top-down וגם bottom-up. האפקטים יכולים ללכת לדוגמה מסיטואציה שהיא מאוד מפורטת שתשפיע על האישיות כישות, כמבנה, כארגון או להפך – מתוך הישות, מבנה, ארגון זה ישפיע על סיטואציה ספציפית. הכוונה בכך היא שיש את האישיות כמבנה שחושב, שמארגן את כל המערכות, זה כמו ישות שהיא עליונה (כמו שמדברים על העצמי שהוא מעבר למה שאני עושה), לדוגמה אני יכולה לקבל החלטה והחלטה זו תשפיע על כל המנגנונים ועל כל הפרטים הכי קטנים (כמו איזושהי התנהגות שהיא זניחה ולא משמעותית), בעצם ההחלטה תשפיע מהארגון הדינמי הפנימי (מהישות) עד לדבר הכי קטן שזה התנהגות, או שיכול להיות מצב הפוך – מההתנהגות עד לישות, כלומר זה מתחיל מהתנהגות קטנה והיא יכולה להשפיע עד לישות, לארגון הדינמי הפנימי. אנחנו יכולים לדוגמה לעשות שינוי מתוך זה שאנחנו מחליטים וזה מזיז את כל המנגנונים שלי עד שאני מבצע אותה פעולה וזה בעצם החלטה שבאה מלמעלה ומשפיעה על כל ההתנהגויות היום-יומיות או שזה יכול להיות אירוע שקרה ביומיום וזה בעצם כמו טריגר שמשפיע על המחשבה ועושה שינוי פנימי, במובן הזה הדיאלוג הוא הדדי, מפנים החוצה והחוצה פנימה. האישיות, אם כן, חייבת להילמד כשלמה (whole) שבתוכה רשתות של יחסים הדדיים ואינטראקטיביים. התפתחות האישיות יכולה לנוע בצורה ספיראלית למעלה (well-being) או צורה ספיראלית כלפי מטה (פסיכופתולוגיה) כתגובה להורות, השפעות חברתיות ותרבותיות והבדלים בין אישיים (למשל העדפות של פעילויות ועמדות). הכוונה שהאישיות יכולה להיות איזשהו מנגנון יצירתי בריא שמפרה את עצמו ובכך עולה כלפי מעלה (הוא קורא לזה כלפי מעלה כי הוא בנה ממש מודל שמתאר זאת), הכוונה שככל שהמנגנון הזה עובד טוב יותר – זה גורם ליותר well-being ורווחה, מחקרים גם מעידים שזה גורם ליותר אושר, כשמנגנונים לא עובדים טוב והספירלה כלפי מטה וזה מעיד על ירידה על מנגנונים או על כך שיש מעט מהם אז במקרים האלה אנחנו מדברים על פתולוגיה.

שיטות מחקר

המחקר נעשה בשיטות ניסוייות ותצפיתיות, כמותיות-סטטיסטיות ואיכותיות; המידע נאסף בדגימות מדידתיות בסקרים חדשים או מתוך נתונים טיפוליים קיימים, והמדידות עשויות להיות באמצעות מבחנים פסיכומטריים או בשימוש בבדיקות רפואיות.

אטימולוגיה

המונח פסיכופתלוגיה מורכב מהמילים היווניות פסיכו (נפש), פתוס (סבל) ולוגיה (תורה).

ראו גם

• בריאות הנפש
• טיפול פסיכיאטרי

לקריאה נוספת

• זיגמונד פרויד, על הפסיכופתולוגיה של חיי היומיום – על שכחה, כשל דיבור, כשל ביצוע, אמונה תפלה וטעות, הוצאת רסלינג, 2015

• Frederick Kräupl Taylor Psychopathology, Its Causes and Symptoms, Butterworths, London 1966
• DSM-5 - Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, 5th edition APA Arlington VA 2013

קישורים חיצוניים

• סיכום על פי קורס של האו"פ
• פסיכופתולוגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פסיכופתולוגיה, דף שער בספרייה הלאומית