שנות העופרת באיטליה
 | ||||
| בתמונה: תחנת הרכבת בבולוניה לאחר פיצוץ שהרג 85 אנשים ב-1980, האירוע המדמם ביותר של שנות העופרת באיטליה | ||||
| תאריכי המאבק |
12 בדצמבר 1969 – 1988 (כ־18 שנים)  | |||
|---|---|---|---|---|
| מקום |
איטליה | |||
| תוצאה | דעיכת פעילות הטרור, רצח ראש הממשלה אלדו מורו, טבח בולוניה, התפרקות ארגוני הטרור. | |||
| הצדדים במאבק | ||||
| ||||
| נפגעים | ||||
| ||||
  | ||||
שנות העופרת (באיטלקית: Anni di piombo) היו תקופה של מהומה חברתית ופוליטית באיטליה שנמשכה מסוף שנות ה-60 ועד סוף שנות ה-80, שאופיינה בהקצנה של השיח הפוליטי ובגל של פעולות טרור מצידם של השמאל הרדיקלי והימין הרדיקלי כאחד.
שם התקופה מגיע מהמספר הרב של אירועי הירי שחלו בה[1], וכן מהסרט "זמני העופרת" בבימוי מרגרטה פון טרוטה, אשר תורגם לאיטלקית כ"שנות העופרת". הסרט מתאר תקופה דומה של טרור פוליטי רדיקלי, ומציג שתי חברות בסייעת הצבא האדום - ארגון שמאל קיצוני חמוש שפעל בגרמניה המערבית באותן שנים.
נוהגים לסמן את תחילת שנות העופרת בשביתות הסתיו החם משנת 1969 עד שנת 1970[2][3]; מותו של השוטר אנטוניו אנארומה ב־19 בנובמבר 1969; פיצוץ פיאצה פונטנה בדצמבר של אותה שנה, בה נהרגו 17 ובוצעו על ידי טרוריסטים ימניים במילאנו; והמוות שלאחר מכן באותו חודש של העובד האנרכיסט השמאלני ג'וזפה פינלי בעת שהותו במעצר המשטרה בחשד לפשע שלא ביצע[4].
שנות העופרת והטרור הפוליטי באיטליה הסתיימו בשלהי שנות ה-80, כאשר מרבית חברי ארגוני הטרור נטשו את פעילותם או נעצרו על ידי המשטרה האיטלקית.
שנות העופרת אינן מיוחדות רק לאיטליה. שנות ה-60 וה-70 ידעו פעילות פוליטית רדיקלית גם במדינות כגון גרמניה המערבית, צרפת וטורקיה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תיאור האירועים במהלך שנות העופרת (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Italy's history of terror" (באנגלית בריטית). 2004-01-06. נבדק ב-2021-10-08.
- ^ גל שביתות מאיים על איטליה, הארץ, 19 באוקטובר 1969
- ^ גל שביתות פוקד את איטליה, למרחב, 18 בספטמבר 1969
- ^ פרובוקציות פשיסטיות באיטליה, דבר, 26 בדצמבר 1969
