אריה כלב
 | |
| לידה |
17 בינואר 1918 טפליצה, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
יוני 2011 (בגיל 93) הרצליה |
| מדינה | ישראל |
| תאריך עלייה | 9 בספטמבר 1938 |
| מקום מגורים | כפר רופין, מאיר שפיה, הרצליה |
| פעילות בולטת | אחד מראשוני מורי התנועה בארץ, הקמת המרכז הארצי לאמנות התנועה, השתתפות בלהקות המחול של מרתה גרהם, גרטרוד קראוס ונעמי אליסקובסקי |
| השכלה | תואר בחינוך גופני מאוניברסיטת בזל, השתלמות במחול אצל גרטורד קראוס, מרתה גרהם, ולימוד כוראוגרפיה בבית הספר ג'וליארד |
| בת זוג | רחל כלב |
  | |
אריה כָלֶב (1918–2011) היה רקדן, כוריאוגרף ומורה לתנועה ישראלי ממוצא צ'כי. כלב נחשב לחלוץ מורי התנועה בישראל[1], והקים בשנת 1966 את המרכז לאומנות התנועה בהרצליה, אליו הגיעו אלפי תלמידים מכל הארץ[2].
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אריה כלב נולד בעיר טפליצה בצ'כיה בשנת 1918, למשפחה דתית, וקיבל חינוך מסורתי. בנעוריו, היה כלב רכז תנועת "המכבי הצעיר" בטפליצה ואחראי על מחנות הקיץ של התנועה. כמו כן היה כלב אלוף צ'כיה בקרב עשר לנוער. בשנת 1937 הגיע כלב לציריך, כאשר תכנונו היה לנסוע משם לארצות הברית בשביל לימודים. בציריך התארח כלב אצל משפחה יהודית, ושם פגש את אשתו העתידית רחל, והשתכנע על ידם להישאר בשווייץ וללמוד חינוך גופני באוניברסיטת בזל[3]. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה סיים כלב את חוק לימודיו, עלה ארצה יחד עם קבוצת "בנתיב", תחילה בחיפה ומאוחר יותר בכפר רופין[4]. שם החל כלב ללמד חינוך גופני, כשהוא אחד המורים הראשונים לתחום זה בארץ ישראל. כלב לימד במספר מוסדות, ביניהם היה כפר הנוער מאיר שפיה, שם הוא החל לפתח את תחום המחול במקום[5]. במסגרת זו, יצא כלב להשתלם בתל אביב בסטודיו של גרטרוד קראוס[6]. בהמשך, השתתף כלב בתיאטרון המחול הישראלי שהקימה קראוס, שפעל בין השנים 1950-1952[7], וכן הצטרף ללהקת המחול של נעמי אליסקובסקי, בה ביצע בין היתר את ריקוד היחיד "קין", שזכה לשבחי הביקורות[8].
בשנת 1950 עבר כלב תאונת אופנוע אשר דרבנה אותו לפתח את גישתו בדבר סגולותיה הרפואיות של התנועה[4][5]. בשנות החמישים, המשיך כלב לרקוד בלהקתה של קראוס, השתתף בלהקתה של תילה רוסלר וכן עבד כרקדן ומנהל במה בלהקת ענבל[6]. בשנת 1957 יצא כלב להשתלם בארצות הברית במחול מודרני, ושם למד אצל מרתה גרהם, חוזה לימון ומרס קנינגהם, וכן למד כוראוגרפיה בבית הספר ג'וליארד[9][6]. עם חזרתו לישראל צורף כלב כרקדן אורח ללהקתה של מרתה גרהם[10], וכן לימד במכון ווינגייט, סמינר הקיבוצים ובית ברל[5].
באותו זמן, כלב החל להיות מושפע מגישתו של משה פלדנקרייז, והתנגד להוראת החינוך הגופני הקונבנציונליות, ששמה במרכז את הטכניקה והכושר הגופני, במקום בסיגול ותחזוק יכולת תנועה טבעית ואנושית[9][2]. בשנת 1962 היה מעורב בתאונת דרכים עם משפחתו[4]. מכספי הפיצויים בעקבות התאונה הקים כלב ב 1966 את המרכז לאומנות התנועה בהרצליה, והפסיק את עבודתו במכון ווינגייט ובית ברל על מנת להתמקד בפיתוח מרכז זה. בשנות השבעים, פקדו את המרכז אלפי אנשים, מכל קבוצות הגיל ומצבי הבריאות[6][2]. כמו כן, טיפל כלב במרכז באנשים עם בעיות מוטוריות שונות, וסייע לאנשים רבים שעמדו לפני ניתוחים אורתופדיים להשתקם ללא ניתוח[5].
שיטתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי אריה כלב, התקדמותו הגופנית, האישית והרוחנית של האדם הן מרכיבים שונים של אותו מכלול[2][6]. לכן, סיגול של תנועה רכה וטבעית יכול להשפיע לטובה על כלל התפתחות חייו ובריאותו של האדם[11]. זאת בניגוד להוראת החינוך הגופני הרגילה, שמקדישה לטענתו זמן רב מדי לתרגילים סתמיים שנמאסים על התלמידים[6]. בין היתר, השווה כלב את האדם לעץ, וייחס חשיבות רבה לייצוב נכון של הגוף על כפות הרגליים, המקבילות לשורשים, כאשר האנרגיה המתבססת בכפות רגלי האדם מזינה את עמידתו הזקופה[1][12]. כמו כן, השווה כלב את גוף האדם למכונית הדורשת תחזוקה תמידית - כאשר בניגוד למכונית, מרבית האנשים לא מפתחים את גופם לשכלולו המרבי, ו־"מריצים" אותו אף כשהוא נמצא בצורה משובשת[1]. לדידו, חינוך לתנועה נכונה יכול למנוע מחלות ובעיות בריאות רבות, וכך לחסוך משאבי מדינה[5]. כלב טען כי על שכלול התנועה להתחיל מגיל כמה שיותר צעיר, ופרסם מספר תרגילי תנועה לתינוקות[13] אותם איגד בספרו "תנוק גדל באהבה : הדרכה והכוונה לתנועת התנוק"[14].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארכיון אריה כלב, בספרייה הלאומית
- מידע על אריה כלב בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של אריה כלב, באתר "סימניה"
35. A Panel about Arie Calev · פאנל על אריה כלב, סרטון בערוץ "שיחות על המחול בישראל", באתר יוטיוב (אורך: 47:32), צולם בתאריך 30 אפריל 2013, עלה ב 15 בדצמבר 2019- אריה כלב, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 לקום בבוקר כמו חדש, באתר News1 מחלקה ראשונה
- ^ 1 2 3 4 ואף על פי כן ינוע, דבר, 18 באוגוסט 1980
- ^ רחל כלב, תרגום: רינה כלב, יומן מסע של מיימי, הרצליה, אחרי 1993, עמ' 1
- ^ 1 2 3 רחל כלב, תרגום: רינה כלב, יומן מסע של מיימי, הרצליה, אחרי 1993, עמ' 71
- ^ 1 2 3 4 5 אורי דרומי, האדם כעץ השדה, באתר הארץ, 15 ביולי 2011
- ^ 1 2 3 4 5 6 המרכז, התנועה, ו"המשוגע לדבר", מעריב, 2 ביולי 1974
- ^ רשימות מוזיקליות, על המשמר, 26 באוקטובר 1951
- ^ להקת מחול קאמרית, למרחב, 14 ביוני 1957
- ^ 1 2 לא על הנפש לבדה, כתבות מאת ואודות אריה כלב ארכיון אריה כלב, הספרייה הלאומית
- ^ נתן דובניץ, על מחולות ועל קולות, הארץ, 4 בספטמבר 1958
- ^ תנועה ומחול לפיתוח האישיות, למרחב, 27 ביוני 1968
- ^ להוציא אותן מהכלא, חדשות, 9 ביוני 1991
- ^ גמישות חתולית לתינוקות בני־יום, מעריב, 7 בדצמבר 1980
- ^ לקראת שבוע הספר העברי, מעריב, 7 בדצמבר 1980
| בקרת זהויות |
|
|---|