בית פרומין
בית פרומין בשנת 2011 | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מבנה פרלמנט |
מיקום | ירושלים |
מדינה | ישראל |
הקמה ובנייה | |
סגנון אדריכלי | הסגנון הבין-לאומי |
מידות | |
גובה מעל פני הים | 815 מ' |
קומות | 3 |
קואורדינטות | 31°46′49″N 35°12′56″E / 31.78027778°N 35.21555556°E |
בית פְרוּמִין (ידוע יותר בשם "הכנסת הישנה") שימש כמשכנה הזמני של הכנסת בשנים 1950–1966. הבניין ממוקם במרכז ירושלים, ברחוב המלך ג'ורג' 24, ופעלו בו הכנסות הראשונה עד השישית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבניין בן שלוש הקומות נקרא על שם משפחת פרומין (בעלי מפעל פרומין לדברי מאפה) שיזמה את הקמתו, כבניין מגורים עם שורת חנויות בקומת הקרקע. על תכנון הבניין הופקד האדריכל ראובן אברם והוא בנה אותו בהשראת הסגנון הבינלאומי של שנות ה-30. סימן ההיכר של האדריכל הוא נדבך אבן משונן, בבית פרומין הנדבך מופיע בין הקומה השנייה לשלישית. במקור תוכנן הבניין להיבנות לגובה של שש קומות, שמהן נבנו שלוש בלבד. הבנייה החלה ב-1947 ונפסקה במלחמת העצמאות לפני שהושלמה[1]. מצידו השני של הרחוב, נבנה בניין זהה, על פי אותה תוכנית לכל גובהו (בניין קפה טעמון), הנמצא מאז שנת 2018 בבעלות חברת הנדל"ן מגוריט[2].
כבניין הכנסת בשנים 1950–1966
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד סוף שנת 1949 התקיימו ישיבות מועצת המדינה הזמנית וישיבות הכנסת הראשונה במספר מקומות בתל אביב: מוזיאון תל אביב בבית דיזנגוף, ובניין קולנוע קסם שבכיכר הכנסת.
ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית. הכנסת חיפשה מקום מתאים יותר להתכנסויותיה. לאחר שנשקלו מספר אפשרויות, בכללם קולנוע סמדר, בניין "בית העם" (בית פרלמן) וסמינר בית הכרם[3], נבחר בית פרומין. בינואר 1950 הופקע הבניין מבעליו והוחל בשיפוץ המבנה והסבתו למשכן הכנסת[4]. החל מ-13 במרץ 1950 התקיימו ישיבות הכנסת בבניין זה. אולם המליאה התמקם בקומת הכניסה של הבניין, באולם גבוה עם גלריה שיועד במקור לשמש כסניף בנק, והיה בו גם יציע. חברי הממשלה ישבו בשולחן במרכז האולם והוקצו להם 12 מקומות בלבד (כמספר השרים בממשלת ישראל השנייה)[1].
לעיתים, בעת שנערכו ישיבות, נחסם רחוב המלך ג'ורג' לתנועת התחבורה בקטע הסמוך לבניין, ונגרמה הפרעה רבה לתושבי העיר. כמו כן מיקומה של הכנסת ברחוב ראשי במרכז העיר גרם לבעיות אבטחה. כך למשל, בעת ההפגנה נגד הסכם השילומים בשנת 1952 יידו המפגינים אבנים על הבניין, שגרמו לניפוץ חלונות וחדרו לאולם המליאה.
ב-29 באוקטובר 1957 נזרק רימון יד אל שולחן הממשלה. משה דואק, שהיה אורח ביציע, השליך רימון יד וגרם לפציעתו הקשה של משה שפירא שר הדתות, ולפציעתם באורח קל של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, והשרים גולדה מאיר ומשה כרמל.
במאי 1958, עתרו בעלי הבניין לבית המשפט נגד הכנסת, לאחר שנפרץ קיר חיצוני של הבניין בניגוד לצו ההפקעה המקורי, בו הוסכם שהכנסת תוכל לבצע רק שינויים פנימיים במבנה[5].
ב-11 באוגוסט 1966 נערכה ישיבת הכנסת האחרונה בבית פרומין בטרם צאת הכנסת לפגרה[6]. ב-30 באוגוסט 1966, בעת כהונת הכנסת השישית, עברה הכנסת למשכנה החדש בגבעת רם[7].
בגן הסמוך לבניין, על מגרש "בור שיבר", הוצבה בשנת 1956 מנורת הכנסת (והגן זכה לשם "גן המנורה"). המנורה הועברה משם לגן הוורדים כאשר נחנך משכן הכנסת בגבעת רם.
תוכניות פיתוח ושימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר יציאתה של הכנסת שימש הבניין את משרד התיירות. קומת הקרקע שימשה את משרד הרישוי ואת לשכת העיתונות הממשלתית, ואחר כך את לשכת התיירות המחוזית[8].
בשנת 1999 יזמו הרשות לפיתוח ירושלים, משרד האוצר ומינהל מקרקעי ישראל תוכנית להסבת בית פרומין לבית מלון ובניין מגורים. זאת במסגרת החלטה ממשלתית להסב מבנים היסטוריים בירושלים לבתי מלון, בשל מחסור בחדרי מלון בעיר באותה עת, לקראת חגיגות המילניום[9]. בנובמבר 2000 אישרה הוועדה מחוזית לתכנון ולבנייה את התוכנית, במסגרתה היו אמורים להתווסף לבניין כ-1,000% אחוזי בנייה במבנה בן 16 קומות, בו חלק המיועד למלון בגובה שמונה קומות וחלק המיועד למגורים בגובה 16 קומות[10]. ביולי 2001 פורסם מכרז ליזם שייקח על עצמו את פרויקט הסבת המבנה לבית מלון ולמגורים[11]. במכרז זכה אילן רג'ואן שהיה פעיל מרכזי בסניף הליכוד בירושלים, ושילם תמורתו 10 מיליון שקל[12].
בספטמבר 2001 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים לשנות את החלטתה לגבי השימושים שיותרו בבית פרומין, וזאת לבקשת מהנדס העיר אורי שטרית. הוחלט שהמבנה כולו ייהרס תוך שימור החזית בלבד ובמקום בית מלון ישמש הבניין למשרדים ומגורים[13]. בנוסף הובטח כי אולם המליאה ההיסטורי ישוחזר תוך בנייתו מחדש בקומה מתחת לקומת הכניסה ויהווה מקום לתצוגות ותערוכות הקשורות לעבודת הכנסת בעבר[14].
בעקבות התוכנית להריסת המבנה נאבקה המועצה לשימור אתרים נגד כוונת ההריסה. מספר חברי כנסת הגישו הצעת חוק באוגוסט 2002 האוסרת על ביצוע שינויים במבנה[15]. החוק עבר בקריאה טרומית בסוף 2003[16]. במקביל שכרה המדינה חזרה את הבניין מהיזם לשנה אחת עבור בית הדין הרבני הגדול, כדי למנוע את הריסתו[17]. במרץ 2004, הסכים שר האוצר בנימין נתניהו לממן את רכישת בית פרומין חזרה מהיזם אילן רג'ואן על מנת למנוע את התוכנית להריסת הבניין[18]. רג'ואן שכר את עורך הדין דוד שמרון שייצג אותו במשא ומתן מול המדינה[19].
בינואר 2005 עבר בקריאה ראשונה החוק לפיו הבניין ישומר, חלקו הפנימי ישוחזר, ויוקם בו "מוזיאון הכנסת"[20]. בעקבות הצעת החוק דרש היזם רג'ואן ללכת לבוררות שתקבע את גובה הפיצוי שיינתן לו. אחד מיוזמי החוק, חבר הכנסת זבולון אורלב, התנגד לכך וניהל מאבק על זכותה של המדינה להפקיע את הנכס ולשלם תמורתו פיצוי על פי הערכת השמאי הממשלתי הראשי, בהליך דומה לזה שננקט בכל מקום בו מופקע נדל"ן פרטי לצורכי ציבור. השמאי הממשלתי העריך את הסכום לו זכאי היזם ב-42 מיליון שקל, אך על כך הוספו 5 מיליון שקל בגין שיפוצים שערך במבנה, ובסך הכל 47 מיליון שקל. זאת בנוסף לדמי השכירות ששילמה לו המדינה במהלך השנים[21].
בשנת 2009 פרסם מבקר המדינה דוח העוסק בסוגיית מכירתו של בית פרומין על ידי המדינה, במחדלי שימורו ובניגוד העניינים של הגורמים המעורבים בפרויקט[22][23].
בשנת 2011, הגיש רג'ואן, באמצעות עורך דין דוד שמרון, תביעה בסך 150 מיליון שקל נגד המדינה, בגין ההפסד באיבוד הרווח הפוטנציאלי שהיה לו, אילו הפרויקט היה נבנה כמתוכנן[24], אולם תביעתו נדחתה על ידי בית המשפט[25].
כמוזיאון הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מוזיאון הכנסת
ביולי 2010 אושר "חוק מוזיאון הכנסת" סופית[26]. עם אישור החוק דרשה התנועה לאיכות השלטון לבדוק מדוע מכרה המדינה את הבניין במחיר נמוך יחסית ב-2002 ולבסוף שילמה פי 4 כדי לרכוש אותו חזרה[27]. למרות אישור החוק, עד סוף שנת 2015 המשיכו לשכון בבניין גופים של משרד הדתות: בתי הדין הרבניים של מחוז ירושלים ובית הדין הגדול לערעורים, מאחר שהשלמת בניית מבנה חדש עבורם התעכבה[28]. הקמת מוזיאון הכנסת החלה בשנת 2016, והוא היה אמור להיפתח ב-2018[29], אך הבנייה נפסקה לאחר זמן קצר, והבניין עמד מאז נטוש[30].
בנובמבר 2023 פרסמה הכנסת מכרז להפעלת המוזיאון על ידי יזם פרטי[31]. המוזיאון עתיד להיפתח בדצמבר 2024.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
בית פרומין, 2023
-
"התאום" של בית פרומין, 2023
-
אולם המליאה במהלך שיפוצו לקראת פתיחת הבניין כמוזיאון, 2024
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד קרויאנקר, המשולש הירושלמי, ביוגרפיה אורבנית, ירושלים: הוצאת כתר ומכון ירושלים לחקר ישראל, 2011.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הצעת חוק מוזיאון הכנסת
- בית פרומין באתר הכנסת
- כך ניצל בית פרומין, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
- עופר רגב, בית פרומין, משכן הכנסת הראשון, בסכנה, "מסע אחר"
- הכנסת עוברת מבית פרומין למשכנה החדש, 1966, באתר ynet, 15 במאי 2008
- צבי לביא, בית פרומין: סיפורה של שערוריית נדל"ן, באתר ynet, 23 באוגוסט 2008
- צבי זרחיה, המוזיאון להון ושלטון, באתר הארץ, 10 ביוני 2010
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אסתר זנדברג, דמוקרטיה במחתרת, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2003
- ^ ערן אזרן, מגוריט רוכשת בניין מגורים בירושלים ב-75 מיליון שקל; התשואה לפני השבחה – 2.2% בלבד, באתר TheMarker, 23 באוקטובר 2018
- ^ עוד לא נקבע מקום שיכון הכנסת, חרות, 10 בינואר 1950
- ^ ראיתי שמעתי - האכסניה העתידית של הכנסת, הארץ, 17 בפברואר 1950
- ^ מבקש צע"ת נגד שינויים בבניו הכנסת, הצופה, 1 במאי 1958
- ^ סופר "מעריב", ישיבה אחרונה בבית פרומין, מעריב, 11 באוגוסט 1966
- ^ הפרידה, מעריב, 11 באוגוסט 1966
- ^ בית פרומין למשרד התירות, דבר, 29 בנובמבר 1966
- ^ דליה טל, תוכנית בית פרומין תיכלול את גינת "בור שיבר", באתר גלובס, 10 באפריל 2000
- ^ דליה טל, ירושלים: המחוזית אישרה את בית פרומין, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2000
- ^ מאת אליסה אודנהיימר, פורסם מכרז להסבת בית פרומין לבית מלון ולמגורים, באתר הארץ, 14 ביולי 2001
- ^ צבי זרחיה, התנועה לאיכות השלטון: לבדוק מדוע המדינה מכרה בזול את משכן הכנסת הישן בירושלים, באתר הארץ, 17 ביוני 2010
צבי זרחיה, המדינה מכרה את בניין הכנסת הישן ב-10 מיליון שקל - וכעת רוצה להופכו למוזיאון, באתר TheMarker, 11 ביוני 2010 - ^ דליה טל, בית פרומין: תוכנית למגורים ומלונאות בכנסת הישנה, באתר גלובס, 2 בספטמבר 2001
- ^ בית פרומין לא ייהפך למלון, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2001
- ^ מאת אליסה אודנהיימר, הצעת חוק אוסרת על ביצוע שינויים במתחם בית פרומין בירושלים ללא הסכמת הכנסת, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2002
- ^ שימור בניין הכנסת הישנה עבר בקריאה טרומית, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2003
- ^ גדעון אלון, המדינה שכרה את בניין הכנסת הישן כדי למנוע הריסתו על-ידי הקבלן שרכש אותו, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2003
- ^ גל ניסים, הכנסת הישנה ניצלה: האוצר יממן את רכישת הבניין, באתר גלובס, 21 במרץ 2004
גדעון אלון, "בית פרומין" לא ייהרס, באתר הארץ, 16 במרץ 2004 - ^ טל שניידר, התכחשות לנתניהו? משרד עוה"ד שמרון הסיר מהאתר את הקשר לראש הממשלה, באתר גלובס, 10 בנובמבר 2018
- ^ גל ניסים, הכנסת משמרת את משכנה ההיסטורי: דחתה תוכנית לבניית מגדל בבית פרומין, באתר גלובס, 5 בינואר 2005
עמירם ברקת,גדעון אלון, הכנסת הישנה בבית פרומין תהפוך למוזיאון, באתר הארץ, 6 בינואר 2005 - ^ תומר אביטל, מחיר המחדל: מבנה הכנסת הישן יירכש ע"י הכנסת ב-47 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 24 בנובמבר 2010
- ^ עסקת מכירת “בית פרומין“ - משכן הכנסת לשעבר, דוחות על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2008 (הדוח המלא), 25 במרץ 2009
- ^ הדס מגן, לינדנשטראוס: אודי ניסן פעל בניגוד עניינים, באתר גלובס, 25 במרץ 2009
- ^ * גור מגידו, סכסוך על 150 מיליון שקל: עו"ד שמרון, הליכודניק "שעשה סיבוב" על הכנסת והדילוג של בינת שוורץ, באתר TheMarker, 26 ביולי 2018
* שחר אילן, הכנסת הקפיאה 150 מיליון שקל בשל שתי תביעות נגדה, באתר כלכליסט, 29 במאי 2017 - ^ אפרת נוימן, תבע מהמדינה 150 מיליון שקל והפסיד, באתר TheMarker, 3 בספטמבר 2023
- ^ רון פז, אושר חוק מוזיאון הכנסת: יוקם בכנסת הישנה בבית פרומין, באתר גלובס, 12 ביולי 2010
- ^ צבי זרחיה, התנועה לאיכות השלטון: לבדוק מדוע המדינה מכרה בזול את משכן הכנסת הישן בירושלים, באתר הארץ, 17 ביוני 2010
- ^ צבי זרחיה, מנכ"ל הכנסת נגד האוצר: מדוע לא מוקם מוזיאון הכנסת בבית פרומין בירושלים?, באתר הארץ, 28 ביולי 2015
- ^ הילה שמר, להיזכר בימים הצנועים של הח"כים: כך ייראה מוזיאון הכנסת בירושלים, באתר Xnet, 23 במאי 2017
- ^ פפה אללו, על הנייר בלבד: הסיפור מאחורי מוזיאון הכנסת שעדיין לא קם, באתר כל העיר, 10 בדצמבר 2021
- ^ עידן ארץ, כסף למלחמה? הכנסת יוצאת במכרז להקמת מוזיאון בעשרות מיליונים, באתר גלובס, 13 בדצמבר 2023