יהודה שוחט
 | |
| לידה |
22 בפברואר 1980 (בן 44) ה' באייר ה'תש"ם עפרה |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| עיסוק | עיתונאי וכותב, עורך ראשי ליברל, עורך וכותב ספרים |
| מעסיק | ליברל |
| קישורים חיצוניים | |
| פייסבוק | yehuda.shohat |
| טוויטר | yudash |
| https://theliberal.co.il/ | |
יהודה שוחט (נולד ב-22 בפברואר 1980) הוא עיתונאי, עורך ספרותי, וסופר צללים. העורך הראשי של מגזין ליברל, ומרצה בקריה האקדמית אונו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודה שוחט נולד ב-1980 בהתנחלות עפרה למיכאל ושרה, אשר עלו מברית המועצות והשתייכו לחסידות חב״ד. כאשר היה כבן 8 התגרשו הוריו, אמו נישאה בשנית לישראל אדלסון ואביו נישא בשלישית, ויש לו 16 אחים ואחיות ביולוגיים וחורגים.[1]
במהלך שנות ילדותו עבר בין שבעה בתי ספר ו-28 דירות מגורים שונות, עד שסיים בבית הספר התיכון הימלפרב בירושלים, ללא תעודת בגרות. לאחר שיצא בשאלה המשיך לשנת שירות במכינה קדם צבאית נחשון והתגייס לגלי צה"ל כעורך מוזיקלי בגלגלצ וכמפיק במחלקת המבצעים המיוחדים. בין השאר זכה בפרס מפקד גל״צ על התוכנית ״לחיות את עצמם – אמנים מלחינים ומבצעים שירי נופלים״, שהפכה בשנים הבאות ל״עוד מעט נהפוך לשיר״.
כבר במהלך התיכון ובהמשך במהלך שירותו, החל לעבוד כעיתונאי ספורט ותרבות במקומונים הירושלמיים כל העיר של רשת שוקן וכל הזמן של מעריב. לאחר השחרור עבד כתחקירן בתוכניות טלוויזיה שונות עד שהחל ב-2004 לעבוד כעורך במדור הספורט של מעריב, ככתב הטניס של העיתון, ככתב וכעורך תרבות וכעורך בעמודי החדשות.
ב-2008 עבר לידיעות אחרונות, שם שימש כעורך עמודים בחדשות, כרכז כתבים, כסגן עורך המגזין היומי 24 שעות וכמנהל מחלקת התחקירים של העיתון ושל ynet. הוביל קו של תחקירים חברתיים, בעיקר בנושאי אלימות מינית, בריאות, רווחה, חינוך ודת ומדינה.
כתב והוציא לפועל מאות כתבות, מאמרים ותחקירים. בין השאר, היה שותף יחד עם אריאלה שטרנבך לתחקיר שבדק את תגובתם של 27 רבני ערים ושכונות ברחבי הארץ, אל מול טענות על הטרדות מיניות בהתייעצות עמם, כיצד לפעול. רובם ביקשו לסגור את זה בתוך הקהילה מחשש להרס חייהם של שני הצדדים[1]; ולסדרת תחקירים שגוללו את סיפורן של חרדיות צעירות, שכלל הטסתן לארצות הברית ומסירת תינוקותיהן שרק נולדו לאימוץ בניגוד לרצונן[2][3][4][5]
כעורך יזם את פרויקט ההנצחה ״יצירת חיי״[6], במסגרתו אמנים מתחומים שונים נפגשים עם משפחות שכולות ומייצרים יצירה להנצחת הנופלים; ויזם קורס מעשי להכשרת עיתונאים ערבים לעיתונות המיינסטרים בעברית. ייסד את מדור השירה של ידיעות אחרונות "שיר ביום", בו פרסם מדי שבוע שירים של משוררי מקור לצד תרגומים, בעריכת אלעד זרט. באוגוסט 2019 יצא לחופשה על מנת לכתוב נאומים לבני גנץ בקמפיין הבחירות של כחול לבן לכנסת ובשל כך פוטר מהעיתון[7]. למשך שנתיים המשיך לכתוב נאומים לקמפיין ולגנץ כשר הביטחון, ולאישים ציבוריים נוספים, ועבד עם השר במשרד הביטחון דאז מיכאל ביטון. בספטמבר 2021 החל לערוך את המגזין ליברל שנוסד על ידי לאוניד נבזלין, והחליף את העורך רני רביב.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרוש, אב לשניים, מתגורר במודיעין-מכבים-רעות. סיפר כי בילדותו נפגע מינית[8]. חבר עמותה בהפועל ירושלים (כדורגל).
קריירה אקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוגר תואר ראשון בחינוך וחברה ותואר שני בהצטיינות במדעי היהדות בקריה האקדמית אונו[9], ובוגר תוכנית העמיתים וחבר רשת בארגון מעוז.
החל משנת 2019 מרצה חוץ בחוגים לחינוך וחברה, ניהול ומדעי ההתנהגות בקריה האקדמית אונו[10]. מלמד סדנאות כתיבה, בין השאר במסגרת עמותת יוצאים לשינוי ובמכון מנדל למנהיגות.
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2018 כתב יחד עם חילי טרופר שאותו הכיר מתקופת מכינת ״נחשון״ את הספר ״מרד של תקווה״ (הוצאת ״ידיעות ספרים״), ובמקביל שימש כסופר צללים ליותר מ20 ספרים וכעורך, בעיקר עבור ״ידיעות ספרים״.
ספרים שערך
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ״הקרב על השירות״ מאת איתי בן חורין (2015) בהוצאת ״כנרת זמורה-ביתן דביר״
- "המתנה״ מאת שניאור זלמן כהן (2015) בהוצאת ״כנרת זמורה-ביתן דביר״
- ״זהבי – סיפורו של ווינר״ מאת אורן יוסיפוביץ (2017)
- ״ריח הגויאבות״ מאת אלי אלעזרא (2017)
- ״הילד ענק האבא חיידק״ מאת יעקב בוזגלו (2017)
- ״סיפורים מן החיים״ מאת טיבי רוזנפלד (2017) בהוצאה עצמית
- ״תאיר – המסע של אילנה ראדה״ מאת שרון רופא-אופיר (2018)
- ״הדרך החילונית״ מאת רם פרומן (2019)
- ״מגובה הלב – הקרב שאחרי הקרב״ מאת רועי בן טולילה (2019)
- ״שמיים פתוחים״ (יחד עם מיכל פאר) מאת רונה רמון (2019)
- ״מעגלים – סיפורו של שלומי אביטן״ מאת אסף וייס (2019)
- "הדרך להצלחה״ מאת עידו חג׳ג׳ (2020)
- ״מנהיגים מדברים ז׳בוטינסקי״ מאת נריה מאיר (2020)
- ״עדכון גרסה״ מאת רועי פולקמן (2021)
- ״דמו הותר – רצח רבין: עדות מבפנים״ מאת חזי כאלו (2021)
- ״מוליכים להצלחה״ מאת דדי פרלמוטר (2021)
- ״מרוץ חיי״ מאת אבי מויאל (2021)
- ״גיבורים בעל כורחם״ מאת חי בר-אל (2021)
- ״אמזונה״ מאת ורד בוסקילה (2021) בהוצאה עצמית
- ״אפשר לנצח את הסוציו-אקונומי״ מאת מיכאל ביטון (2022)
- ״עושים פוליטיקה״ מאת דפנה ליאל (2022)
- ״דגו - סיפורו של ברוך דגו״ מאת אוריאל דסקל (2022) בהוצאת ספרי ניב
- ״יאיר בן יאיר״, ספרו של יאיר שטרן (2022)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודה שוחט, ברשת החברתית פייסבוק
יהודה שוחט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יהודה שוחט, ברשת החברתית אינסטגרם
יהודה שוחט, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אריאלה שטרנבך ויהודה שוחט, שקט, מטייחים. מקריבים את הנפגעים החרדים, באתר ynet, 22 ביוני 2015
- ^ אריאלה שטרנבך ויהודה שוחט, עדויות: כך סוחרים בתינוקות ומעבירים אותם לאימוץ אצל משפחות חרדיות, באתר ynet, 26 ביולי 2017
- ^ אריאלה שטרנבך ויהודה שוחט, "הוא התקרב לרכב אחר, הניח בתוכו את הסל-קל עם הילדה שלי והסתלק", באתר ynet, 2 באוגוסט 2017
- ^ אריאלה שטרנבך ויהודה שוחט, האזינו להקלטה: עסקן חרדי חושף - כך סוחרים בתינוקות, באתר ynet, 2 באוגוסט 2017
- ^ אריאלה שטרנבך ויהודה שוחט, האזינו להקלטה: עסקן חרדי חושף - כך סוחרים בתינוקות, באתר ynet, 2 באוגוסט 2017
- ^ יצירת חיי - ynet
- ^
נתי טוקר, בתפקיד כותב הנאומים של גנץ: מנהל מחלקת התחקרים ב״ידיעות אחרונות״, באתר TheMarker, 25 באוגוסט 2019
- ^ יהודה שוחט, גם אני: העדות של יהודה שוחט, באתר ynet, 15 בנובמבר 2017
- ^
ציוץ של יהודה שוחט ברשת החברתית אקס (טוויטר), 20 ביולי 2022
- ^ תחנת מידע במוסד האקדמי לסטודנט ולמרצה