כריס ווטסון (מדינאי אוסטרלי)
 | |||||
| לידה |
9 באפריל 1867 ולפראיסו, צ'ילה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 בנובמבר 1941 (בגיל 74) דאבל ביי, סידני, אוסטרליה | ||||
| שם מלא |
ג'ון כריסטיאן ווטסון John Christian Watson | ||||
| שם לידה |
John Christian Tanck  | ||||
| מדינה |
 אוסטרליה | ||||
| מפלגה | מפלגת הלייבור האוסטרלית | ||||
| בת זוג |
עדה ג'יין לאו (1921-1889) אנטוניה מרי גלדיס דאולן (1941-1925) | ||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
ג'ון כריסטיאן ווטסון (באנגלית: John Christian Watson; 9 באפריל 1867 – 18 בנובמבר 1941) היה מדינאי אוסטרלי שכיהן כראש ממשלת אוסטרליה השלישי. הוא היה ראש הממשלה הראשון מטעם מפלגת הלייבור האוסטרלית, והראשון מכל מפלגות הלייבור בעולם.
לאחר שבע שנים שבהן כיהן כחבר הפרלמנט של מדינתו, הוא נבחר לפרלמנט האוסטרלי הראשון ב-1901, שבו קיבלו כל מפלגות הלייבור במדינות אוסטרליה 15.8% מהקולות במסגרת הבחירות בשיטה הרובנית, כשהן מתמודדות מול שתי מפלגות דומיננטיות. בבחירות של 1903 עלה אחוז התמיכה בלייבור ל-31% ול-36.6% ב-1906. החל מהבחירות הראשונות היוותה מפלגת הלייבור לשון המאזנים והעניקה את תמיכתה למפלגת הפרוטקשניסטים בתמורה לוויתורים לטובת הקו המדיני של הלייבור. תקופת כהונתו של ווטסון כראש ממשלה הייתה קצרה, ארבעה חודשים בלבד. הוא התפטר מתפקידו כמנהיג מפלגת הלייבור ב-1907 ופרש מהפרלמנט ב-1910. המפלגה, בהנהגתו של אנדרו פישר, ניצחה בבחירות של 1910, זכתה ברוב של 50% והקימה את ממשלת הרוב הראשונה של אוסטרליה וכן זכתה לרוב הראשון בסנאט.[1] ווטסון ואחרים הורחקו בהמשך מהמפלגה שהוא היה ממייסדיה, על רקע סוגיית גיוס החובה במלחמת העולם הראשונה.
על פי דבריו של ההיסטוריון פרסיבל סרל, ווטסון "הותיר רושם ניכר על בני תקופתו יותר משנתפס מלכתחילה. הוא הגיע למפלגתו בזמן הנכון ומנהיגותו עמדה בסימן של כנות, דרך ארץ ומתינות"[2] אלפרד דיקין כתב על ווטסון: "מפלגת הלייבור חייבת תודה רבה למר ווטסון, המנהיג שנימוסיו ושיפוטו איפשרו למפלגה להשיג את רבות מההצלחות הפרלמנטריות שלה".[1]
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ווטסון ציין שאביו היה ימאי בריטי בשם ג'ורג' ווטסון. המקורות הכתובים סותרים מידע זה ומעידים שאביו של ווטסון היה אזרח צ'ילה ממוצא גרמני בשם יוהאן כריסטיאן טאנק (Johan Cristian Tanck) ושווטסון עצמו נולד בעיר ולפראיסו שבצ'ילה.[1][3][4][5] המקורות מציינים גם שאמו של ווטסון הייתה ניו זילנדית בשם מרתה מינצ'ין, שנישאה לטאנק בניו זילנד ויצאה יחד איתו לים. ב-1868 נפרדו הוריו של ווטסון וב-1869 נישאה מרתה לג'ורג' ווטסון, שהעניק לכריס הצעיר את שמו. כל העובדות הללו לא נודעו אלא רק לאחר מותו של ווטסון.[6] הוא למד בבית ספר באומרו שבאי הדרומי של ניו זילנד ובגיל 13 החל לעבוד כשוליה בבית דפוס. ב-1886 הוא עבר לסידני כדי לשפר את סיכוייו. הוא מצא עבודה כעורך בכמה עיתונים. עקב קרבתו לעיתונים, ספרים וכותבים, הוא המשיך את לימודיו ופיתח עניין בפוליטיקה.[1][5] ב-1889 נישא ווטסון לעדה ג'יין לאו, תופרת מסידני ילידת אנגליה. לא ידוע על חייה הקודמים והיא היחידה מבין נשות ראשי ממשלת אוסטרליה לדורותיהם שלא שרד תצלום שלה.[7]
ראשית הפעילות הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ווטסון היה מהחברים המייסדים של מפלגת הלייבור של ניו סאות' ויילס ב-1891. הוא היה פעיל באיגודים המקצועיים ונבחר להיות סגן הנשיא של מועצת העובדים של סידני בינואר 1892. ביוני אותה שנה הוא יישב סכסוך בין מועצת העובדים לבין מפלגת הלייבור וכתוצאה מכך הוא מונה להיות נשיא המועצה ויושב ראש המפלגה. ב-1893 וב-1894 הוא עמל קשות כדי ליישב את חילוקי הדעות בין שני הגופים והניח את היסוד למוסדות המפלגה, כולל ריבונותה של ועידת המפלגה ומחויבותם של שליחי המפלגה בפרלמנט כלפי ההנהגה החוץ-פרלמנטרית. ב-1894 נבחר ווטסון לאספה המחוקקת של ניו סאות' ויילס.[8]
למפלגת הלייבור באותה תקופה הייתה מדיניות של "תמיכה בתמורה לוויתורים" (support in return for concessions) וווטסון הצביעה יחד עם חבריו כדי להשאיר בתפקידו את ראש ממשלת המושבה, ג'ורג' רייד. לאחר הבחירות של 1898 החליטו ווטסון ומנהיג הלייבור, ג'יימס מק'גוון, להשאיר את ממשלת הלייבור על כנה כדי לסייע לתהליך איחוד אוסטרליה.[1]
איחוד אוסטרליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ווטסון לקח חלק בעיצוב מדיניותה של המפלגה בנוגע לתנועה למען איחוד אוסטרליה החל מ-1895 והוא היה אחד מעשרת המועמדים של הלייבור לכינוס הפדרלי שהתקיים ב-4 במרץ 1897, אך אף אחד מהם לא נבחר. המפלגה, בעל כורחה, אישרה את האיחוד, אך היא ראתה את טיוטת החוקה המוצעת כלא דמוקרטית, בהאמינם שכוחו של הסנאט, כפי שהוצע, חזק מדי ודומה לבתים העליונים של הפרלמנטים של המושבות ולבית הלורדים של בריטניה. כאשר הועמדה הצעת החוקה למשאל עם ב-3 ביוני 1898, התנגדה לו מפלגת הלייבור, כשווטסון מוביל את המערכה וההצעה נדחתה.[1]
ווטסון היה מסור לרעיון של משאל עם כמאפיין האידיאלי לדמוקרטיה. כדי להבטיח שרייד יצרף בסופו של דבר את ניו סאות' ויילס לאיחוד על בסיס נוסח מתוקן של החוקה, נתן ווטסון את ידו למשא ומתן על עסקה, על פיה יצורפו ארבעה מאנשי המפלגה למועצה המחוקקת.[1]
בוועידת המפלגה שהתכנסה במרץ 1899, הוחלט לבטל את ההסדרים הללו ומדיניות המפלגה כלפי שאלת האיחוד השתנתה וכך סוכלה תוכניתו של רייד. ווטסון זעם. ההצעה בוטלה ומשאל העם אישר את הצעת החוקה.[1]
חברי הלייבור, בהם ווטסון, התנגדו לתנאים הסופיים של חוקת האיחוד. עם זאת, כוחם האלקטורלי לא היה חזק דיו על מנת לעצור את התהליך, ושלא כמו אחרים הוא האמין שיש להעביר את ההחלטה לציבור הבוחרים. אף על פי כן, יחד עם כל חברי הפרלמנט של הלייבור, למעט שניים, הוא הוביל את המערכה נגד מחנה התומכים בחוקה במשאל העם. כאשר אושרה החוקה, הוא הסכים לכך שיש לציית לדעת הרוב.[1]
בבחירות הראשונות לפרלמנט הפדרלי זכה ווסטון להצלחה.[9] בהגיעו במאי למקום מושב הממשלה הזמני במלבורן נבחר ווטסון להיות המנהיג הראשון של סיעת הלייבור בפרלמנט הפדרלי.[1][10] בפרלמנט הפדרלי, בו הייתה הלייבור המפלגה הקטנה ביותר מבין השלוש, אך היוותה לשון מאזניים, דבק ווטסון באותה מדיניות של המפלגה כפי שננקטה בפרלמנטים של המושבות. הוא תמך בממשלות של המפלגה הפרוטקשיוניסטית בראשותם אדמונד ברטון ואלפרד דיקין, בתמורה לוויתורים כלפי הלייבור.[1][10]
ווטסון, כמנהיג מתון, העריץ בכנות את דיקין וחלק איתו את דעותיו הליברליות בסוגיות רבות. דיקין גמל לו על רגשות אלה והחמיא לווטסון במאמרים שכתב בעילום שם לעיתון לונדוני.[1]
ראש ממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבחירות של 1903 מפלגת הלייבור בהנהגתו של ווטסון הכפילה את כוחה ואף יותר והמשיכה להוות לשון המאזניים בפרלמנט. באפריל 1904 התגלעו חילוקי דעות בין ווטסון לדיקין על הסוגיה של הרחבת ההיקף של חוקי היחסים במגזר התעשייתי הנוגעים לבוררות ולפיוס, כדי שיחולו גם על עובדי המדינה. חילוקי דעות אלה גרמו לדיקין להתפטר. מנהיג המפלגה האנטי-סוציאליסטית, ג'ורג' רייד, לא הצליח להשיג תמיכה לבחירתו לתפקיד ראש הממשלה, וכך נהיה ווטסון לראש הממשלה הראשון באוסטרליה מטעם מפלגת הלייבור ולמנהיג הראשון של מפלגת לייבור כל שהיא בעולם שעמד בראשות ממשלה לאומית. עם בחירתו לתפקיד הוא היה בן 37 ועד היום הוא ראש הממשלה הצעיר ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה.[1]
בילי יוז נזכר מאוחר יותר בישיבת הממשלה הראשונה בדרכו הצינית האופיינית:[11]
מר ווטסון, ראש הממשלה החדש, נכנס לחדר והתיישב בראש השולחן. כל העיניים נישאו אליו. היה ראוי לנסוע מרחק רב כדי לראותו. הוא היה לבוש לכבוד האירוע. הזקן שלו בסגנון ון דייק היה מטופח באופן מיוחד, שערו החום והשופע היה מסורק בצורה חלקה, הוא היה לבוש בחליפת שלושה חלקים, שהייתה תואמת לנעליים ולגרביים. הייתה זו דמות מושלמת של מדינאי, של מנהיג.
למרות ההתאמה של ראה הממשלה לתפקידו, הממשלה הייתה תלויה על חוט השערה על הבטחתו של דיקין לנהל "משחק הוגן". הניצחון של ממשלת הלייבור הראשונה בהיסטוריה של אוסטרליה היה קצר ימים. לממשלה לא היה את הכוח ליישם את קווי המדיניות החשובים שלה. החוסר ברוב בפרלמנט לאחר הבחירות השניות לפרלמנט, הפילו את ווטסון כמו שהפילו את דיקין.[11]
במהלך תקופת כהונתו הקצרה הצליחה ממשלתו של ווטסון להעביר שישה חוקים. כולם פרט לאחד, היו חוקים בעלי משמעות כספית. ההישג התחיקתי המשמעותי ביותר של ממשלתו של ווטסון היה קידומו של חוק הפיוס והבוררות, שבסופו של דבר הועבר על ידי ממשלתו של רייד בדצמבר 1904.[12] הישג נוסף היה מינויה של ועדה מלכותית בנוגע לחוק הקשור לניווט וספנות, שהדוח שלה, שהוגש כמה שנים לאחר מכן, הוביל לניסוחו מחדש של חוק הניווט.[13]
למרות שווטסון חתר לפיזורו של הפרלמנט ולעריכת בחירות חדשות, סירב המושל הכללי, הלורד נורתקוט, לעשות כן. עקב חוסר יכולתו להשיג רוב בפרלמנט, התפטר ווטסון מתפקידו פחות מארבעה חודשים לאחר שנבחר, ב-18 באוגוסט 1904.[14] מנהיג המפלגה האנטי-סוציאליסטית, ג'ורג' רייד, החליף אותו בתפקיד ראש הממשלה. חוק הפיוס והבוררות עבר בסוף אותה שנה[1][14] והוכללו בו עובדי המדינה, בדיוק על פי הצעתו של ווטסון.
ב-1905, לאחר שרייד איבד את אמון הפרלמנט, נבחר דיקין מחדש לתפקיד ראש הממשלה. ווטסון הנהיג את מפלגת הלייבור בבחירות הכלליות של 1906, שבהן השתפר מעמדה של המפלגה. באוקטובר 1907, בעיקר עקב דאגתו לבריאותה של אשתו, עדה, הוא התפטר מתפקידו כמנהיג המפלגה והוחלף על ידי אנדרו פישר. הוא פרש מהפוליטיקה, כשהוא רק בן 42, לפני הבחירות של 1910, שבהן זכתה מפלגת הלייבור ב-50% מהקולות. הייתה זו ממשלת הרוב הראשונה שהלייבור הרכיבה. כמו כן הייתה זו הפעם הראשונה שבה זכתה מפלגה כלשהי ברוב בסנאט והייתה זו ממשלת הרוב הראשונה של מפלגת לייבור כלשהי בעולם. כוחה של המפלגה עלה במהירות מ-15% בבחירות של 1901 ל-50% בבחירות של 1910, וזאת לאחר שמפלגת הפרוטקשניסטים התמזגה עם המפלגה האנטי-סוציאליסטית כדי להקים את המפלגה הליברלית שקיבלה 45%.[1]
לאחר הפרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גם מחוץ לחיים הפרלמנטרים המשיך ווטסון להיות פעיל במפלגה. הוא מונה להיות מנהל חברת ההוצאה לאור של עיתון המפלגה. הוא גם פיתח קריירה עסקית ועסק בשתדלנות פרלמנטרית. ב-1916 חל פילוג במפלגת הלייבור על רקע הוויכוח על גיוס החובה במלחמת העולם הראשונה וווטסון עמד לצדם של יוז ותומכי הגיוס. הוא הורחק משורות המפלגה שהוא היה בין מייסדיה. עד ל-1922 הוא המשיך להיות פעיל במפלגה הלאומנית בראשותו של יוז, אך לאחר מכן הוא פרש לחלוטין מהחיים הפוליטיים.[15]
את שארית חייו הקדיש ווטסון לעסקים. הוא סייע להקים את האגודה הלאומית לכבישים ותחבורה (NRMA) וכיהן כיושב הראש שלה עד יום מותו. הוא גם היה המייסד של חברת הדלק Ampol. אשתו עדה מתה ב-1921.[15]
ב-1925 התחתן ווטסון בשנית עם אנטוניה מרי גלדיס דאולן באותה כנסייה בה הוא נישא לעדה 36 שנים קודם לכן. אשתו השנייה הייתה מלצרית בת 23 מאוסטרליה המערבית שאותה הוא הכיר כאשר היא שירתה אותו בנסיעת עסקים. יחד עם אנטוניה הוא הביא לעולם בת, ג'קלין. כריס ווטסון מת בדאבל ביי, פרבר של סידני ב-18 בנובמבר 1941.[1] גופתו נשרפה לאחר מותו.[16]
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 2004 ציינה מפלגת הלייבור מאה שנה לכינון ממשלתו של ווטסון בסדרה של אירועים ציבוריים בקנברה ובמלבורן, בנוכחות מנהיג המפלגה דאז, מרק לת'ם וראשי הממשלה לשעבר מטעם המפלגה, גוף ויטלם, בוב הוק ופול קיטינג. בתו של ווטסון, ג'קלין דון, בת ה-77, הייתה אורחת הכבוד באירועים אלה. על שמו של ווטסון קרוי פרבר של בירת אוסטרליה, קנברה. ב-1969 הוציא הדואר האוסטרלי בול עם דיוקנו.[17]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כריס ווטסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כריס ווטסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 Nairn, Bede (1990). "Watson, John Christian (1867–1941)". Australian Dictionary of Biography. Canberra: Australian National University. Retrieved 9 February 2010.
- ^ Serle, Percival (1949). "Watson, John Christian". Dictionary of Australian Biography. Sydney: Angus and Robertson. Retrieved 9 April 2010.
- ^ "Watson, John Christian (Chris)". Biographical entry. Australian Trade Union Archives. Retrieved 9 February 2010.
- ^ "Guide to the Papers of John Christian Watson – MS 451". National Library of Australia. Retrieved 9 February 2010.
- ^ 1 2 "Chris Watson, Early years". Australia's Prime Ministers. National Archives of Australia. Retrieved 9 February 2010.
- ^ Hearn, Mark. "John Christian Watson and 'the instinct of self-preservation'". Working Lives. University of Sydney. Retrieved 9 February 2010.
- ^ "Chris Watson, Ada Watson". Australia's Prime Ministers. National Archives of Australia. Retrieved 9 February 2010.
- ^ "Mr (Chris) John Christian Watson (1867–1941)". Members of Parliament. Parliament of New South Wales. Retrieved 9 February 2010.
- ^ "Chris Watson, Elections". Australia's Prime Ministers. National Archives of Australia. Retrieved 9 February 2010.
- ^ 1 2 "Chris Watson, Federal Labor leader 1901". Australia's Prime Ministers. National Archives of Australia. Retrieved 9 February 2010.
- ^ 1 2 "Chris Watson, The first national Labor government". Australia's Prime Ministers. National Archives of Australia. Retrieved 10 February 2010.
- ^ http://static.moadoph.gov.au/ophgovau/media/images/apmc/docs/03-Watson-Web.pdf
- ^ Brian Carroll, Australia's Prime Ministers: From Barton to Howard, Rosenberg Publishing Pty, Limited, 2004, page 59
- ^ 1 2 "Chris Watson, In office". Australia's Prime Ministers. National Archives of Australia. Retrieved 10 February 2010.
- ^ 1 2 "Chris Watson, After office". Australia's Prime Ministers. National Archives of Australia. Retrieved 10 February 2010.
- ^ find-a-grave; Retrieved 7 August 2013
- ^ "Stamp". Australian Stamp and Coin Company. Retrieved 9 February 2010.
| ראשי ממשלת אוסטרליה | ||
|---|---|---|
|
