מרק מוזס
 | |
| לידה |
1908 ורשה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
2002 (בגיל 94 בערך) |
| ענף מדעי |
כירורגיית כלי דם |
| מוסדות | |
  | |
מרק מוזס (1908–2002) היה כירורג, מנתח כלי-דם, פרופסור לכירורגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מנהל מחלקה כירורגית וכירורגיית כלי דם בבית חולים תל-השומר, בשנת 1962 ייסד בארץ ענף חדש בכירורגיה: "כירורגית כלי דם", היה הכירורג הראשון שהתחיל לנתח ניתוחי כלי-דם בישראל.[1]
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוזס נולד בוורשה שבפולין. בגלל נומרוס קלאוזוס יצא מוזס למרסיי ללימודי הרפואה. כשסיים מוזס את לימודי הרפואה שב לוורשה והתמחה בכירורגיה, בבית החולים היהודי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס כרופא צבאי לצבא פולין.
במלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצבא פולין, מוזס סופח לחיל הפרשים שיצא מערבה, אך מתקפת הבזק הגרמנית מחצה את צבא פולין, שהחל בנסיגה מזורזת. כשמוזס הגיע לטרנופול שבגליציה, היו שם הסובייטים, שכבשו את מזרח פולין כחלק מהסכם ריבנטרופ–מולוטוב.
קציני הצבא הפולני הוסעו אל ברית המועצות, לצורך ארגון מחדש כביכול, אך שם הושמו במחנות מעצר, ובמארס 1940 הורה סטלין למשטרה החשאית, ה-נ.ק.ו.ד. לחסלם. בטבח יער קאטין שליד סמולנסק נרצחו 4,255 איש, ובסך הכל חיסל סטלין כ-26 אלף איש. הסובייטים טפלו את האשמה על הנאצים, ורק עם התמוטטות ברית המועצות הודו באחריותם[2].
מוזס שלא ידע דבר על המזימה הסובייטית, איחר בכמה דקות לרכבת שהייתה אמורה לקחת אותו לברית המועצות. מוזס עלה עם חבר על רכבת אחרת, והשניים שקעו בשינה עמוקה. כשהתעוררו, התפלאו על שאין בקרונות איש מלבדם. באחת התחנות התברר להם שהנהג חטף את הרכבת וברח עמה אל רומניה הנייטרלית. מוזס הושם במעצר אך הצליח לברוח, ועם בגדים אזרחיים שקיבל מיהודי מקומי שם פעמיו לבוקרשט. מוזס התיידד עם סגל הקונסוליה הבריטית, ועזב יחד עם הדיפלומטים כשבאו הגרמנים. מוזס הגיע דרך טורקיה לארץ ישראל וחבר ל-צבא אנדרס.
מוזס עזב עם צבא אנדרס למצרים, ובפברואר 1944 הפליג לאיטליה, נלחם במונטה קאסינו, במנזר בנדיקטיני בהרים, שממנו חלשו הגרמנים על הדרכים המובילות צפונה.
בהפגזה ארטילרית עזה נפגע חדר הניתוחים הקרבי שעליו פיקד מוזס, וכמעט כל השוהים בו נהרגו. מוזס נפצע קשה בחזהו ונחשב כמת, אך לבסוף ניצל. הוא פונה ללבנון ומשם לארץ ישראל להחלמה, וזמן מה אושפז בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה שבירושלים. בארץ התאחד עם רעייתו שהייתה גיניקולוגית, ועם בנו מרטין[3]
בארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתום מלחמת העולם השנייה שוחרר מצבא אנדרס, וגויס להגנה ובמלחמת העצמאות היה מפקד בית החולים הצבאי דג'אני שביפו.
כשהקים פרופ' חיים שיבא את בית החולים תל השומר, מוזס הצטרף לסגל המקצועי, וב-1950 התמנה למנהל המחלקה הכירורגית (על כתב המינוי היה חתום ראש הממשלה, דוד בן-גוריון).
בשנת 1961 מוזס יצא לבריטניה (בלונדון ב"המרסמייט הוספיטל" (אנ') אצל הד"ר פיטר מרטין[4]) ולארצות הברית להשתלמות בכירורגיה של כלי דם.
בשובו לארץ, בשנת 1962 ייסד ענף חדש בכירורגיה - "ניתוחי כלי דם". מוזס הקים בבית החולים שיבא, את היחידה לכירורגיה כלי-דם אשר הייתה היחידה הראשונה בארץ, לניתוחי כלי-דם. במקביל המשיך לנהל את המחלקה הכירורגית.
מוזס פיתח שיטה חדשה לקשירה חלקית של הוריד הנבוב התחתון.
מתלמידיו: פרופ' רפאל אדר, פרופ' רפאל ולדן.
מוזס נפטר ב-2002. הניח בן, מרטין, כירורג.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך :מוזס, מרק עמוד 278
- ^ שלום סלובס, יער קאטין 1940, הוצאת מעריב, 1986
- ^ אורי דרומי, אש עזה על חדר הניתוחים הקרבי, באתר הארץ, 20 ביוני 2002
- ^ פיטר מרטין כירורג כללי וכלי דם ביה"ח המרסמית' לונדון The Hammersmith 1935–1985: The First Fifty Years Royal