אלי זעירא

אלי זעירא

לידה	4 באפריל 1928 (בן 96) י"ד בניסן ה'תרפ"ח חיפה, פלשתינה (א"י)
מדינה
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
השתייכות	פלמ"ח צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1946–1974 (כ־28 שנים)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
ראש לשכת הרמטכ"ל מפקד חטיבת הצנחנים ראש מחלקת מבצעים במטכ"ל ראש מערך האיסוף באמ"ן נספח צה"ל בארצות הברית וקנדה ראש אמ"ן
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות   מלחמת סיני   מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים

אליהו (אלי) זעירא (נולד ב-4 באפריל 1928) הוא איש ביטחון ישראלי בדימוס. היה אלוף בצה"ל, ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים והאיש אשר עליו הצביעה ועדת אגרנט כאחראי יותר מכל אדם אחר להפתעה שפקדה את צה"ל עם תחילת המלחמה (הקונספציה). בשל חלקו במחדל יום הכיפורים המליצה הוועדה באפריל 1974 להדיחו מראשות אמ"ן.

קורות חייו ותפקידיו בצה"ל

אלי זעירא נולד בחיפה. בן לשלמה זעירא (גרוסמן), מהנדס חשמל, ועדה (לבית הלפרין), עקרת בית, שהייתה בתו של הרב משה אליהו הלפרין. את לימודי בית הספר היסודי והתיכון השלים בבית הספר הריאלי בחיפה. בשנת 1946 הצטרף לפלמ"ח, היה חבר בהכשרת בית השיטה, ושירת כמפקד מחלקה וכמפקד פלוגה בגדוד הראשון בחטיבת יפתח במלחמת העצמאות. לאחר המלחמה היה הקצין הראשון בצה"ל, שנשלח ללימודים בבית הספר למפקדי פלוגות של צבא ארצות הברית. עם שובו לארץ, השלים תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית.

בשנים 1954–1955 היה ראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין. לאחר מכן שימש כמפקד גדוד בחטיבת גבעתי. במבצע קדש שימש כראש ענף מבצעים במטכ"ל. לאחר מכן נשלח לקורס פיקוד ומטה בפורט לוונוורת' בארצות הברית. ב-1960 מונה למפקד חטיבת הצנחנים, וכעבור שנתיים וחצי מונה לראש מחלקת מבצעים במטכ"ל.

בשנת 1963 עבר לאגף המודיעין, ועמד בראש מחלקת האיסוף. בינואר 1970 התמנה לנספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה, והועלה לדרגת אלוף. בספטמבר 1972 שב ארצה, ובאוקטובר התמנה לראש אמ"ן.

מתגורר בשכונת צהלה בתל אביב. אלוף גיורא רום היה בן דודתו.

מלחמת יום הכיפורים

אחריותו להערכת מודיעין שגויה

ב-1 באוקטובר 1973 הוכרזה כוננות בצבאות מצרים וסוריה. עקב הערכה מודיעינית שגויה, שהתבססה על "הקונספציה" שגובשה בצה"ל, שמצרים לא תתקוף כל עוד יש לישראל עליונות אווירית, ועקב שיקול דעת לקוי של הפיקוד העליון של ישראל שהוזן בהערכת מודיעין מרגיעה, ננקטו בצה"ל צעדים מצומצמים בלבד, לא בוצע גיוס מילואים מלא והכוחות בחזיתות לא נערכו כראוי. בדו"ח שהוציא אמ"ן בבוקר 5 באוקטובר נאמר כי צבאות מצרים וסוריה נמצאים בהיערכות מלחמה אך הערכת אמ"ן נותרה, כי פתיחת מלחמה היא "בסבירות נמוכה". בישיבת המטה הכללי של צה"ל שהתקיימה באותו יום אמר זעירא שמלחמה היא "בסבירות נמוכה ואפילו נמוכה מהנמוכה".

בשעות הבוקר המוקדמות של 6 באוקטובר (יום הכיפורים), לאחר שהגיעה התרעת המלחמה שהעביר ראש המוסד, צבי זמיר, בעקבות פגישתו עם אשרף מרואן כמה שעות קודם, השתכנע הרמטכ"ל, דוד אלעזר, שמלחמה תפרוץ באותו היום. ראש אמ"ן, אלי זעירא, ושר הביטחון, משה דיין, נשארו באמונתם, שמלחמה לא תפרוץ.

זעירא נחשב כאחראי יותר מכל להפתעה שפקדה את צה"ל עם תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, הן בשל טעויות שבשיקול הדעת, והן בהטעיית הרמטכ"ל ושר הביטחון בפרשת "האמצעים המיוחדים". בשל חלקו במחדל זה המליצה ועדת אגרנט להדיחו מראשות אמ"ן. הוועדה השאירה חותם עמוק על הזיכרון הקולקטיבי בארץ, שמזהה את המלחמה קודם כל כתוצר של כשל מודיעיני, כשבמרכזו הקונספציה של אמ"ן. ועדת אגרנט לא המליצה לשחרר את זעירא מצה"ל, ולטענתו הוצע לו להמשיך כאלוף בתפקיד אחר, אולם זעירא יצא לשנת לימודים באוניברסיטת סטנפורד, ולאחריה סיים את שירותו בצה"ל.

במחקר שערך יואל בן-פורת בשנת 1986 התגלה שכבר ב-5 באוקטובר בשעה 2:30 בלילה הגיע למוסד מברק מוצפן – שבו התרעה על מלחמה מיידית. גם מברק זה, שהגיע לידי זעירא לא הופץ הלאה. המחקר נגנז והגיעה לידי הציבור רק במאי 2023.

את גרסתו למאורעות, שקדמו לתחילתה של מלחמת יום הכיפורים פרסם בספר "מלחמת יום כיפור – מיתוס מול מציאות" (הוצאת ידיעות אחרונות, 1993). מהדורה זו, שאושרה על ידי הצנזורה הצבאית, הזכירה את "המקור המצרי הבכיר" שהתריע על המלחמה, אך ללא אזכור שמו. מהדורה שנייה של הספר יצאה לאור בשנת 2004, ונקראה "מיתוס מול מציאות – מלחמת יום הכיפורים: כישלונות ולקחים". בספר עשה זעירא מאמצים ניכרים לטיהור שמו, והאשים אחרים באחריות למחדל. בין השאר טען זעירא שהמקור המצרי הבכיר שהופעל על ידי "המוסד" היה סוכן כפול (הדעות חלוקות לגבי תקפותה של טענה זו), שהוליך שולל את ישראל. כמו כן תוקף הספר את התנהלותה של ועדת אגרנט. עוד טען זעירא כי ראש הממשלה, גולדה מאיר, הסתירה מידע מוועדת אגרנט, ובין השאר לא דיווחה שפגשה בארבע עיניים את חוסיין מלך ירדן, עשרה ימים לפני יום הכיפורים, כאשר זה ביקש להתריע בפניה על המלחמה המתוכננת. לפי צבי זמיר, זו עלילה וגולדה כן העידה על פגישתה עם המלך חוסיין לפני ועדת אגרנט, שהתחייבה לשמור על סודיות.

מחדל אי הפצת תוכניות המלחמה של הסורים והמצרים

תוכניות המלחמה המדויקות של המצרים והסורים הגיעו לידי אמ"ן חודשים לפני המלחמה והופצו לרמות הגבוהות, אך אלופי הפיקודים למשל, לא ידעו על תוכניות אלה. ועדת אגרנט מתחה ביקורת על אמ"ן על שבפועל הצבא לא התכונן למלחמה לפי תוכניות אלה: "אילו היה אמ"ן רואה אל נכון את ריכוזי הכוחות של האויב, שלא היו דוגמתם, על רקע תוכניות האויב שהיו בידינו, ומחדיר תודעה זו אצל הפיקוד העליון, אפשר היה להתכונן כראוי לקראת הבאות."

האלוף זעירא, פברואר 1973

התיק הפלילי בעניין חלקו בפרשת אשרף מרואן

בשנת 2004 יצא ראש "המוסד" בתקופת מלחמת יום הכיפורים, צבי זמיר, בהאשמה חמורה לפיה חשף זעירא, שנים לאחר תום המלחמה, את זהותו של המקור הבכיר ביותר של ישראל במצרים באותה עת, ובכך גרם נזק חמור ליכולתה של ישראל לגייס סוכנים (בשנת 2023 אישר "המוסד" כי הסוכן שבו מדובר הוא אשרף מרואן, חתנו של נאצר). את תלונתו העביר זמיר לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שיפתח בחקירה בעניין זה. זמיר לא היה לבד בהאשמה זו. יחד איתו חתמו על התלונה שני קצינים בכירים, ששירתו באמ"ן תחת פיקודו של זעירא: עמוס גלבוע ויוסף לנגוצקי. את החקירה ביקשו "לצורך הפקת לקחים ומסקנות למניעת גילויים מעין אלה בעתיד". אורי בר-יוסף, חוקר העוסק במלחמת יום הכיפורים, כתב: "ראש אמ"ן במלחמה, אלי זעירא, שזה שנים הפך למסגיר סדרתי של סודות המודיעין הכמוסים ביותר שהופקדו בידיו לגורמים בלתי מוסמכים בישראל ומחוצה לה" (הארץ, 17.11.04).

השופט בדימוס תיאודור אור, שמונה לבורר בסוגיה זו, קיבל ב-27 במרץ 2007 את גרסתו של זמיר וקבע כי זעירא הדליף מידע לארבעה עיתונים וחשף את זהותו של אשרף מרואן. כמו כן חייב את זעירא לפצות את זמיר ולשאת בעלויות הבוררות. אור כתב בהחלטתו כי "לזעירא היה עניין לחשוף את זהות הסוכן כדי לנסות ולבסס את התאוריה שלו שמדובר בסוכן כפול שעבד עבור מצרים. באמצעות תאוריה זו קיווה להטיל חלק מהאחריות על המחדל על המוסד שגייס את הסוכן."

להגנתו טען זעירא שהוא לא נקב בשמו של מרואן לפני שנת 2004. שמו של מרואן נחשף בעיתונות המצרית בשנת 2002. הפרסום במצרים צוטט בעיתוני העולם, ומאוחר יותר גם בישראל, וזעירא הסתמך על פרסומים אלה כשחשף את שמו מרואן בשנת 2004, במהדורה השנייה של ספרו.

ביולי 2012 החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לסגור את התיק. אחד מנימוקיו היה: "הוא היום כבן 84, והוא אדם עתיר עשייה במאבק על הקמת המדינה ובשמירת ביטחונה".

לקריאה נוספת

• יואל בן-פורת (מי שהיה מפקד יחידת האיסוף המרכזית במלחמה), נעילה – סיפור ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים, הוצאת ידיעות אחרונות, 1991.
• אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם – הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, הוצאת זמורה ביתן, 2001.
• אלי זעירא, מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות, מהדורה שנייה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2004.
• אורי בר יוסף, המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת יום הכיפורים, הוצאת זמורה-ביתן, 2010.
• צבי זמיר ואפרת מס, שחר אלתרמן (ע), על העיוורון, בעיניים פקוחות – ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?, אור יהודה: כנרת, זמורה, דביר, 2011, עמ' 165–209, מסת"ב 9789655521344

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלי זעירא בוויקישיתוף

• אמיר אורן, צלב המלחמה של אלי זעירא, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2003
• אלי זעירא, אלי זעירא מדבר, באתר ynet, 11 בדצמבר 2009
• אמנון לורד, ההפתעה, גרסת ראש אמ"ן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 באוקטובר 2011
• שרה ליבוביץ-דר, גניזת תיק זעירא: צבי זמיר רותח על ההחלטה, באתר nrg‏, 13 ביולי 2012
• אלי זעירא, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• אמיר בוחבוט‏, 40 שנה אחרי - העדויות נחשפות: "מפתיע שההתרעה לא פעלה", באתר וואלה, 31 באוקטובר 2013
• עדותו של אלי זעירא בוועדת אגרנט: ישיבות א', ב', ג', ד' 27 בנובמבר 1973, ישיבות א', ב', ג', ד' 28-29 בנובמבר 1973, ישיבה ז' 2 בדצמבר 1973, ישיבות י"ב, י"ג 9 בדצמבר 1973, ישיבות י"ז, י"ח, י"ט 12 בדצמבר 1973, ישיבות י"ז, י"ח, י"ט 13 בדצמבר 1973, ישיבות צ"ד, צ"ה 18 בפברואר 1974, ישיבה ק' 21 בפברואר 1974, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
• עדות אלי זעירא בפני אוספי החומר של ועדת אגרנט, 13.3.74, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
• אבירם ברקאי, ‏"משק כנפי הטעות" - מסע עם האלוף (דימ') אלי זעירא אל מקורות הערכת המודיעין טרום מלחמת יום הכיפורים, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור, 28 באוקטובר 2014
• אורי בר יוסף, השקרים של אלי זעירא, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2014
• יוסי מלמן, מסע ההכפשה של אלי זעירא נגד אשרף מרואן, באתר הארץ, 19 בינואר 2020
• עופר אדרת, מסמך סודי חושף כיצד הטעה ראש אמ"ן את הממשלה בנוגע ל"אמצעים המיוחדים" ב-1973, באתר הארץ, 8 במאי 2020
• נדב מולצ'דסקי, לוקש ותו לא, באתר העין השביעית, 13 במאי 2020
• אלי זעירא, ראיון באורך 7:30 שעות בשלושה חלקים (חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי). צולם 18 בדצמבר 2013
• יגאל קיפניס, ‏תעודת אחריות: אלי זעירא מנתח איך זה קרה לנו שוב, 50 שנה אחרי, באתר מעריב אונליין, 12 ביולי 2024
• אלי זעירא (1928-), דף שער בספרייה הלאומית