דגוברט הראשון

דגוברט הראשון
Dagobert Ier

לידה	611?
פטירה	19 בינואר 639 (בגיל 28 בערך) סן-דני, צרפת
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בזיליקת סן-דני
בן או בת זוג	Gormatrude Wulfégonde ננתילד Berchilde Ragnétrude
חתימה

דגוברט הראשון (Dagobert I, בלטינית: Dagobertus;‏ 603/605 לערך – 19 בינואר 639) היה מלך הפרנקים. הוא שלט באוסטרזיה (623–634) ובנויסטריה ובורגונדיה (629–639). הוא תואר כמלך האחרון של השושלת המרובינגית שהחזיק בכוח מלכותי של ממש, לפני שעלה המאיורדומוס (ראש הארמון) כמנהיג הפוליטי והמלחמתי. דגוברט היה המלך הפרנקי הראשון שנקבר בקברים המלכותיים בבזיליקת סן-דני.

שלטון באוסטרזיה

דגוברט היה בנם הבכור של כלותאר השני והלדטרודה (Haldetrude) (604–575) ונכדו של פרדגונד. כלותאר שלט לבדו על כל הפרנקים מאז שנת 613. בשנת 622 הכתיר כלותאר את דגוברט למלך אוסטרזיה, כמעט בוודאות כדי לקשור את האצולה האוסטרזית לפרנקים השליטים. בילדותו חי דגוברט תחת השגחתם של אבות השושלת הקרולינגית ובעלי הנכסים רבי ההשפעה האוסטרזים, ארנולף ממץ ופפין הזקן.

כלותאר ניסה לנהל את הבריתות הלא יציבות שהיו לו עם משפחות אצילות אחרות לאורך רוב תקופת שלטונו של דגוברט. כאשר כלותאר העניק את אוסטרזיה לדגוברט, הוא הוציא ממנה תחילה את אלזס, הרי הווז' והארדנים, אך זמן קצר לאחר מכן אילצה אותו האצולה האוסטרזית לוותר על אזורים אלה לדגוברט. שלטונו של פרנקי מלב אוסטרזיה קשר את אלזס קרוב יותר לחצר האוסטרזית. דגוברט יצר דוכסות חדשה (מאוחר יותר הדוכסות של אלזס ) בדרום מערב אוסטרזיה כדי לשמור על האזור מפני הסגות גבול ושאיפות טריטוריאליות בורגונדיות או אלמאניות. הדוכסות כללה את הווז', השער הבורגונדי והטרנסיורה . דגוברט הפך את איש החצר שלו גונדוין – שגם הקים מנזרים באלזס ובבורגונדי – לדוכס הראשון של המדינה החדשה הזו, שהתקיימה עד סופה של השושלת המרובינגית. בעוד שליטים אוסטרזים כמו כלותאר ודגוברט שלטו באזורים אלה במהלך חלק מהמאה ה-7, הם הפכו לבסוף לממלכות אוטונומיות.

שלטון מאוחד

"כס המלכות של דגוברט" , ברונזה. הבסיס, שעוצב על פי כיסא קורולי, מיוחס באופן מסורתי לדגוברט, בעוד שמשענות היד וגב הכיסא נוספו תחת קרל הקירח. כס המלכות הזה שימש בפעם האחרונה את נפוליאון הראשון בשנת 1804 כאשר יצר את "לגיון הכבוד".

עם מות אביו בשנת 629, ירש דגוברט את הממלכות הנויסטרית והבורגונדית. אחיו למחצה כריברט השני, בנה של סיכילדה , דרש את נויסטריה אך דגוברט התנגד לו. ברודולף (Brodulf), אחיה של סיכילדה, עתר לדגוברט בשם אחיינו הצעיר, אך דגוברט התנקש בחייו והפך למלך היחיד של הפרנקים. מאוחר יותר הוא נתן את האקוויטניה לכריברט כ"פרס ניחומים". בשנת 629 חתם דגוברט על הסכם עם הקיסר הביזנטי הרקליוס, שכלל אכיפת הטבילה הכפויה של יהודים בכל ממלכתו. מלבד החתימה על הסכם זה, דגוברט גם נקט בצעדים להבטחת הסחר ברחבי האימפריה שלו על ידי הגנה על שווקים חשובים לאורך שפך נהר הריין בדורשטדה (Duurstede) ואוטרכט, מה שמסביר בחלקו את נחישותו מאוחר יותר להגן על הפרנקים האוסטרזים מפני האיום האווארי.

תחת שלטונם של אביו של דגוברט ומרובינגים דומים, החברה הפרנקית במהלך המאה ה-7 חוותה אינטגרציה רבה יותר (האמונה הקתולית הפכה לשלטת למשל) ומצב כלכלי משופר בדרך כלל, אך לא הייתה דחיפה ראשונית לאיחודה הפוליטי של גאליה. כלותאר השני לא ביקש להכריח את שכניו הנויסטרים להיכנע, אלא בחר במדיניות של שיתוף פעולה. זה לא מנע פשיטות ביזה כדי למלא מחדש את קופת השושלת, שדגוברט ביצע בספרד למשל – פשיטה אחת שם זיכתה אותו ב-200,000 סולידי זהב. ההיסטוריון איאן ווד (Ian Wood) טוען שדגוברט "היה כנראה עשיר יותר מרוב המלכים המרובינגים" ומציין למשל את עזרתו לסיזננד הוויזיגותי – לו סייע בעלייתו לכס המלוכה הוויזיגותי בספרד - ובתמורה העניק סיסננד לדגוברט צלחת זהב במשקל של כ-230 ק"ג.

כאשר כריברט ובנו כילפריך נרצחו בשנת 632, בורגונדי ואקוויטניה היו תחת שלטונו החזק של דגוברט, והוא הפך למלך המרובינגי החזק ביותר מזה שנים רבות ולשליט המכובד ביותר במערב. בשנת 631 הנהיג דגוברט צבא גדול נגד סאמו, שליט הוונדים הסלאבים, בין השאר לבקשת העמים הגרמאניים שחיו בשטחים המזרחיים וגם בשל המריבה של דגוברט עמו על כך שהווונדים שדדו והרגו מספר סוחרים פרנקים. בעוד שהכוחות האוסטרזיים של דגוברט הובסו בקרב ווגסטיסבורג , בעלי בריתו האלמאנים והלומברדים הצליחו להדוף את הוונדים. הסקסונים ניצלו את המצב באותו הזמן, והציעו לעזור לדגוברט אם יסכים לבטל את המחווה השנתית של 500 הפרות לאוסטרזים. למרות קבלת ההסכם הזה, פרדגריוס מדווח שזה היה מועיל אך במעט, משום שהוונדים תקפו שוב בשנה שלאחר מכן.

שלטון בנויסטריה, מפריז

עוד בשנת 632, אצילי אוסטרזיה מרדו תחת המאיורדומוס, פפין הזקן. בשנת 634, דגוברט פייס את האצילים המורדים בכך שהעלה את בנו בן השלוש, סיגברט השלישי, על כס המלכות, ובכך ויתר על השלטון המלכותי במזרח ממלכתו, בדיוק כפי שאביו עשה עבורו 11 שנים קודם לכן. דגוברט יצר תת-ממלכה של עבור בנו.

כמלך, דגוברט הפך את פריז לבירתו. בתקופת שלטונו, הוא בנה את "הארמון הישן" במרסבורג , שכיום היא הטירה המאוכלסת העתיקה ביותר בגרמניה. בהיותו דתי אדוק, דגוברט היה אחראי גם על בניית בזיליקת סנט דני באתר של מנזר בנדיקטיני בפריז. הוא גם מינה את ארבוגאסט לבישוף של שטרסבורג דגוברט היה אהוב במובנים רבים על פי פרדגריוס, שכתב כי "הוא עשה צדק לעשירים ולעניים כאחד", והוסיף כי "הוא הסתפק רק במעט שינה או אוכל, ודאג רק לפעול לכך שכל בני האדם יעזבו את נוכחותו מלאי שמחה והערצה".

דגוברט נכנס להיסטוריה כאחד מגדולי המלכים הפרנקים, למרות הרקורד הצבאי הבינוני שלו (למשל תבוסותיו בידי הסקסונים והוונדים), לאחר שהחזיק באדמותיו נגד המוני המזרח ועם אצילים מרוחקים עד בוואריה, שביקשו את אדנותו. דגוברט מת בגיל 36 בלבד, ונחשב לאחרון המלכים הגדולים של המרובינגים על ידי רוב ההיסטוריונים, אך אין זה אומר שהייתה דעיכה משמעותית בכוח הפרנקי, במיוחד לאור כתביהם של פאולוס הדיאקון ויוחנן מטולדו . למרות שאיחד פחות או יותר את הממלכות הפרנקיות, סביר להניח שהוא לא ציפה להמשך השלטון האחדותי בהתחשב באינטרסים השונים של הפרנקים האוסטרזים והנויסטרים, מעל אלו של האקוויטנים והבורגונדים. עם מותו של דגוברט בשנת 639, הצליח פפין הזקן להחזיר את מעמדו במץ.

דגוברט נקבר במנזר של בזיליקת סן דני, פריז, המלך הפרנקי הראשון שנקבר שם. קבורתו בסן-דני יצרה תקדים לקבורתם של שליטי צרפת לעתיד שם.

מורשת

פרט על קברו של דגוברט, המאה ה-13.

דפוס הפילוג וההתנקשות, שאפיין את שלטונו של המלך דגוברט, נמשך במאה הבאה עד שפפין הגוץ הדיח סופית את המלך המרובינגי האחרון בשנת 751, ובכך הקים את השושלת הקרולינגית. מלכים המרובינגים נותרו שליטים בלתי משפיעים, שירשו את כס המלכות בילדותם וחיו רק עד שהספיקו לייצר יורש זכר או שניים, בעוד שהכוח האמיתי היה בידי משפחות האצולה שהפעילו שליטה פיאודלית על רוב הארץ.

בשנות ה-30 של המאה ה-9 נכתבה ביוגרפיה של דגוברט, הגסטה דגוברטי (Gesta Dagoberti), שנכתבה כנראה על ידי הינקמר . הוא לרוב לא אמין, אבל מכיל מידע מסוים המבוסס על מסמכי ארכיון אותנטיים. דגוברט הונצח בשיר Le bon roi Dagobert ("המלך הטוב דגוברט"), שיר תינוקות הכולל חילופי דברים בין המלך ליועצו הראשי, אליגיוס (אלוי בצרפתית). החרוזים הסאטיריים ממקמים את דגוברט בעמדות מגוחכות שונות שמהן מצליחות העצות הטובות של אליגיוס לחלץ אותו. הטקסט, שמקורו כנראה במאה ה-18, הפך לפופולרי ביותר כביטוי לרגש האנטי-מונרכיסטי של המהפכה הצרפתית. אולם מלבד הצבת דגוברט ואליגיוס בתפקידיהם, אין לשיר דיוק היסטורי.

בשנת 1984 נוצרה קומדיה צרפתית-איטלקית באורך 112 דקות, Le bon roi Dagobert ("המלך הטוב דגוברט"), המבוססת על דגוברט הראשון.

נישואים וילדים

על פי הכרוניקה של פרדגריוס לדגוברט הראשון היו "שלוש מלכות כמעט בו זמנית, כמו גם כמה פילגשים". מלך ברטאן (rex Brittanorum) יודיכאל הגיע לקלישי (Clichy) כדי לבקר את דגוברט הראשון, אך בחר שלא לסעוד עמו בשל חששותיו לגבי בחירותיו המוסריות של דגוברט, ובמקום זאת סעד עם נציג המלך, אודוין .

הכרוניקה של פרדגריוס מונה שלוש מלכות. ננתילדיס , וולפגונדיס (Wulfegundis) וברכילדיס (Berchildis), אבל אף אחת מהפילגשים. בשנת 625/6 דגוברט נישא לגורמטרודה (Gormatrude), אחות אשתו של אביו סיכילדה. הנישואים היו ללא ילדים. לאחר שהתגרש מגורמטרוד ב-629/30, הוא הפך את ננתילדיס, משרתת סקסונית (puella) מהפמליה האישית שלו, למלכה החדשה שלו. היא ילדה את כלוביס השני (נ' 634/5) לימים מלך נויסטריה ובורגונדיה.

זמן קצר לאחר נישואיו לננתילדיס, אישה בשם רגנטרודה ילדה לדגוברט הראשון בן, סיגברט השלישי (נולד בשנת 630/1), לימים מלך אוסטרזיה. הועלתה השערה שרגינטרוד , אם המנזר של מנזר נונברג , הייתה בתו של דגוברט הראשון, למרות שתיאוריה זו אינה מתאימה לתאריך הלידה המשוער שלה, בין השנים 660 ל-665. היא נישאה למשפחת האגילולפינגים הבווארית, לתאודו מבוואריה או לבנו תאודברט מבוואריה .

מטבעות ואוצרות תחת דגוברט

קברו של דגוברט בסן-דני, חודש במאה ה-13.

אוצרותיו של דגוברט

• 
  אוצרותיו של דגוברט – אבל הוגו - France historique et monumentale (1837).
• 
  שרביט דגוברט
• 
  כס המלכות של דגוברט
• 
  כס המלכות של דגוברט (פרטים)

מטבעות

• 
  Triens של דגוברט הראשון, 629–639.
• 
  סולידוס של דגוברט הראשון, מרסיי, 623–629.
• 
  Triens של דגוברט הראשון, 629–639.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דגוברט הראשון בוויקישיתוף

• Dagobert I, המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, ויקיטקסט באנגלית
• נשמתו של המלך דגוברט בספינה