לדלג לתוכן

המארב לחטיבה 25 המצרית

המארב לחטיבה 25 המצרית
טנק T-62 פגוע
טנק T-62 פגוע
טנק T-62 פגוע
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריכים 17 באוקטובר 1973
מקום גדת האגם המר הגדול
קואורדינטות
30°19′49″N 32°27′28″E / 30.330213055556°N 32.457733055556°E / 30.330213055556; 32.457733055556 
תוצאה ניצחון ישראלי מוחץ
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

מצריםמצרים מצרים

מפקדים
כוחות

חטיבה 25

אבדות

3 טנקים

60 טנקים, כלי רכב נוספים

המארב לחטיבה 25 המצרית היה קרב במלחמת יום הכיפורים שניטש ב-17 באוקטובר 1973 בין צה"ל לבין הצבא המצרי ממזרח לאגם המר הגדול בסיני. בקרב זה השמידו כוחות שריון ישראלים מן המארב את עיקר כוחה של חטיבת שריון מצרית, שניסתה לקטוע את פעולת הצליחה הישראלית לגדה המערבית של תעלת סואץ.

מלחמת יום הכיפורים בחזית הדרום נפתחה ב-6 באוקטובר, כאשר הצבא המצרי צלח את תעלת סואץ ממערב למזרח לכל אורכה. המחצית הצפונית של חזית הצליחה הייתה נתונה לאחריותה של הארמייה המצרית השנייה, והמחצית הדרומית הייתה באחריותה של הארמייה המצרית השלישית.[1]

לאחר תשעה ימים של קרבות בלימה פתחו כוחות צה"ל ב-15 באוקטובר במבצע אבירי לב – פעולה שמטרתה הייתה להקים ראש גשר ישראלי בגדה המערבית של התעלה, מתוך כוונה לשנות את מהלך המלחמה בזירה זו. כזירת הצליחה נקבע קטע התעלה המצוי מצפון לאגם המר הגדול ובצמוד אליו – ממש בגבול בין גזרות האחריות של שתי הארמיות המצריות.

ב-16 באוקטובר לפנות בוקר הוקם ראש הגשר הישראלי ממערב לתעלה. במהלך יום זה התחוור לפיקוד המצרי בהדרגה כי צה"ל פתח בצליחה, והוא החל לנקוט בפעולות לסיכולה. במהלך היום תכנן המטכ"ל המצרי לפתוח במתקפה משני כיוונים על בסיס הצליחה הישראלי בצידה המזרחי של התעלה, במטרה לסתום את הפרצה שנוצרה בין הארמיות. למאמץ הצפוני הוקצו כוחות מדיוויזיית השריון 21, שתקפו מצפון ב-17 באוקטובר בבוקר את כוחות צה"ל באזור החווה הסינית. התקפה זו נהדפה על ידי טנקים מחטיבה 14 שתפסו את האזור.

המאמץ הדרומי הוטל על הארמייה השלישית, והפיקוד המצרי הורה לה לצאת להתקפה מדרום לצפון בגדה המזרחית של התעלה באמצעות חטיבת הטנקים העצמאית ה-25, שעמדה תחת פיקודה ושטרם לקחה חלק משמעותי בקרבות. ב-16 באוקטובר בשעה 17:00 לערך החל המח"ט עמיד אחמד חלמי בדווי חסן בנוהל הקרב ובשעה 18:00 התחילו כוחות החטיבה בהתארגנות לקראת יציאה.

ב-17 באוקטובר לפנות בוקר נקלטה בבסיס המרכזי של יחידה 848 (כיום 8200) בסיני ידיעה על התארגנות חטיבה 25 המצרית לצלוח את התעלה ולנוע מדרום לצפון בגדה המזרחית לעבר ראש הגשר של צה"ל[2][3]. הידיעה הועברה אל קצין הבינה הרשתית ששירת במחלקת ההאזנה שסופחה לאוגדה 162 וסיפקה לה מודיעין רציף במהלך הלחימה[4].

בצהרים של אותו יום נערכה פגישת מפקדים ישראלית ממזרח לאתר הצליחה של צה"ל לשם קביעת המשך המהלכים במערכת הצליחה. בדיון השתתפו מפקדי שלוש האוגדות הישראליות שבחזית (162, 143 ו-252) וכן מפקד החזית רב-אלוף חיים בר-לב, הרמטכ"ל דוד אלעזר ושר הביטחון משה דיין. באותה עת כבר נודע על ההתקפה הממשמשת ובאה של חטיבה 25 המצרית שהייתה כבר בתנועה צפונה. בדיון נקבע בין השאר כי אוגדה 162, בפיקודו של האלוף אברהם אדן, תצלח לגדה המערבית של התעלה, אך תשמיד קודם לכן את החטיבה המצרית המתקדמת מדרום.

בשעה 06:30 עם שחר, יצאה חטיבה 25 המצרית והתקדמה בטור להתקפה משפת האגם המר הקטן (שנמצא מדרום לאגם המר הגדול) לכיוון צפון. היו בה שלושה גדודי טנקים מדגם T-62 - הטנק החדיש ביותר שעמד לרשות מצרים - וכן גדוד חרמ"ש רכוב על נגמ"שים, גדוד תותחי 85 מ"מ, גדוד נ"מ ופוג' נ"מ. בסוף השיירה נעו משאיות הדרג המנהלתי שנשאו תחמושת ודלק ומספר רכבי פינוי. הכוח המצרי נע כשאגפו השמאלי מוגן על ידי האגם המר הגדול ומימינו דיונות שהשתרעו לרוחב של כשלושה קילומטרים לכיוון מזרח.

בשעה 8:00 נצפתה לראשונה תנועת החטיבה על ידי כוחות צה"ל. אוגדה 162 התכוננה להשמיד את החטיבה המצרית בשיטה של "מארב מזנק". היא הכניסה לקרב נגדה שתיים מחטיבותיה - חטיבה 217 וחטיבה 500 (החטיבה השלישית - 460 - הייתה מועסקת באותה עת מדרום לחווה הסינית בטיהור של ציר התנועה שהוביל ממזרח אל אתר הצליחה הישראלי על גדת התעלה ואבטחתו). בכל אחת משתי החטיבות היו באותה עת שניים משלושת גדודי הטנקים שלה.

בשעה 12:30, בתיאום עם אוגדה 162, הגיעה ונכנסה לעמדות אש פלוגת טנקים מוקטנת מחטיבה 14, מאוגדה 143. הפלוגה התפרסה לחסימה על גדת האגם המר הגדול כארבעה קילומטרים מדרום לאתר הצליחה הישראלי.[5] קצת לפני השעה 14:00 היא ירתה מרחוק ופגעה במספר טנקים מצרים, והחלוץ של הטור החטיבתי המצרי נעצר.[5][6]

בשעה 15:00 נעו טנקי חטיבה 217 מערבה וגלשו במורדות הדיונות שממזרח לחטיבה המצרית. מדרום להם ואחריהם החלו לפעול כך גם גדודי חטיבה 500. יחד יצרו חזית אוגדתית ברוחב של כ-12 קילומטרים. הטנקים החלו לצלוף על כלי הרכב המצריים. המצרים מצאו את עצמם במלכודת: דרכם צפונה נחסמה על ידי טנקי חטיבה 14, הם ספגו אש כבדה מן האגף הימני, משמאלם השתרע האגם המר הגדול ואילו הגדוד הדרומי של חטיבה 500 חסם את דרך הנסיגה שלהם דרומה. חלק מהטנקים המצריים ניסה להסתער מזרחה והושמדו וחלק נמלטו לעבר מעוז "בוצר" הישראלי הנטוש, שנמצא על חוף האגם המר הגדול בדרום גזרת הלחימה. שם נחתה עליהם אש ארטילרית שירתה מדרום אוגדה 252, לבקשת מפקדת אוגדה 162.[7]

בשעה 16:20 הפעילו המצרים שתי רביעיות של מטוסי תקיפה אך תקיפתם לא הייתה אפקטיבית ומטוס מצרי אחד הופל.

בתוך זמן קצר הוכרע הקרב. המצרים איבדו לפחות שישים טנקים. בנוסף לאלו השמיד צה"ל נגמ"שים, תותחים ומשאיות אספקה רבות.[8] 22 טנקים מצרים, 7 נגמ"שים שלוש שריוניות ובהם כ- 280 חיילים מצרים הצליחו להימלט אל תוך מעוז בוצר.

עם רדת החשיכה פסק הקרב, שני הצבאות ניתקו מגע זה מזה, ואוגדה 162 החלה להתארגן לצליחת התעלה. שרידי כוחות חטיבה 25 נמלטו לאחר הקרב דרומה אל המתחם המוחזק על ידי הארמייה השלישית.

מארב השריון הישראלי עלה יפה והוצא לפועל כפי שתוכנן. רק שלושה טנקים ישראלים (מחטיבה 500) נפגעו במהלכו - אחד מטיל נ"ט ושני האחרים ממוקשים (ישראלים), שעליהם עלו ברדיפתם אחרי המצרים ליד מעוז "בוצר".[9]

תוצאות הקרב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חטיבה 25 המצרית איבדה בקרב את עיקר כוחה. כוחותיה ששרדו את הקרב נמלטו עם ערב דרומה למתחם הארמייה השלישית.
  • תנועת צה"ל בראש הגשר לא הופרעה עוד מדרום על ידי כוחות המשויכים לארמייה השלישית.
  • אברהם אדן, על שתי גדות הסואץ, ירושלים: עידנים, 1979.
  • אלישיב שמשי, אליהם נשואות העיניים: על מפקדי חטיבות בשדה הקרב, תל אביב: משרד הביטחון, 2006.
  • אלישיב שמשי, בכוחם להכריע: על מפקדי אוגדות בשדה הקרב, תל אביב: משרד הביטחון, 2007.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ כל אחת מן הארמיות הייתה למעשה מפקדה של גיס
  2. ^ מעשה אמ"ן, דני אשר, הוצאת משרד הביטחון, 2018 עמ' 78
  3. ^ היינו האוזניים והעיניים של הצבא אתר עמותת בוגרי 8200 - במקור כתבה מישראל היום, פורסם ב-27.09.2020
  4. ^ https://www.intelligence.org.il/editor/assets/avishay_benzvi.pdf
  5. ^ 1 2 אמנון רשף, מחקר ניתוח אירועים ולוחות זמנים 17.10.1973, באתר חטיבה 14
  6. ^ אלישיב-2006, עמ' 166; אלישיב-2007, עמ' 134.
  7. ^ אדן, עמ' 221.
  8. ^ אדן, עמ' 221.
  9. ^ אדן, עמ' 221.


pFad - Phonifier reborn

Pfad - The Proxy pFad of © 2024 Garber Painting. All rights reserved.

Note: This service is not intended for secure transactions such as banking, social media, email, or purchasing. Use at your own risk. We assume no liability whatsoever for broken pages.


Alternative Proxies:

Alternative Proxy

pFad Proxy

pFad v3 Proxy

pFad v4 Proxy