בסיס רמון
 סמל הבסיס | |||||||||||||||
 | |||||||||||||||
| מטוס F-16I של טייסת 253 ממריא מבסיס רמון לאחר שנגע במסלול (ביצע Touch & Go) בעת טקס קבלת מטוסי ה"סופה" הראשונים בישראל. | |||||||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||
| סוג השדה | צבאי | ||||||||||||||
| תקופת הפעילות |
1981–הווה (כ־43 שנים)  | ||||||||||||||
| מפעיל |
 חיל האוויר הישראלי | ||||||||||||||
| עיר סמוכה | מצפה רמון | ||||||||||||||
| קואורדינטות | 30°46′34″N 34°40′00″E / 30.77611°N 34.66667°E | ||||||||||||||
| גובה מעל פני הים | 648 מטר (2,126 רגל) | ||||||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||||||
| |||||||||||||||
|
(למפת צפון הנגב רגילה)   רמון | |||||||||||||||
בסיס חיל האוויר רָמוֹן (בשמו הרשמי: כנף 25) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי אשר שוכן ברמת מטרד, בקרבת מצפה רמון. בבסיס מוצבות שלוש טייסות F-16I סופה ושתי טייסות AH-64 אפאצ'י.
טייסות ויחידות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבסיס מוצבות כיום שלוש טייסות F-16I ("סופה"):
בנוסף, מוצבות בבסיס 2 טייסות המפעילות את מסוק הקרב AH-64 אפאצ'י:
טייסת 190 ("טייסת מגע הקסם") המפעילה את דגם הAH-64A אפאצ'י ("פתן").
טייסת 113 ("טייסת הצרעה") המפעילה את הדגם המתקדם יותר של אותו מסוק, ה-AH-64D אפאצ'י לונגבאו ("שרף").
בנוסף מוצבת בבסיס יחידתה של אוגדה 98, יחידת מיתר.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיס רמון הוא אחד משני בסיסי חיל האוויר אשר הוקמו על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית (US Army Corps of Engineers) בעקבות פינוי בסיסי חיל האוויר בסיני, בהתאם להסכמי קמפ דייוויד. בסיס רמון נועד להחליף את בסיס איתם, ואילו בסיס עובדה נועד להחליף את בסיס עציון. משכך, תכנונם היה דומה לזה של הבסיסים שהוחזרו בסיני. כוח חלוץ של הכוח האמריקני לבניית הבסיסים החל להגיע לישראל כבר בנובמבר 1978. מטה פרויקט בניית שדות התעופה שכן בבית יבמ, ואילו מנהלי הבנייה וצוות המהנדסים שוכנו במלון פאלאס בתל אביב.
שני הבסיסים נבנו על פי תוכניות כמעט זהות. בכל בסיס נבנו עשר מערכות של דירים תת-קרקעיים, בכל מערכת שישה דירים למטוסים. בהתאם לדרישתו של מפקד חיל האוויר, האלוף עמוס לפידות, חלקים נרחבים מתכנון הבסיס, כולל תכנון הדירים התת-קרקעיים, נעשו על ידי אדריכלים ומתכננים ישראלים. עוד בטרם החלה הבנייה דרשה ישראל שינויים שונים בתוכניות הבנייה. כך, למשל, שונו מסלולי הטיסה באופן שיאפשר פינוי מהיר של המסלולים. בסופו של התכנון, מתוך 105 מרכיבים מבניים של כל בסיס, 70 היו זהים לבסיסי חיל האוויר בסיני, איתם ועציון. על תיאום בניית הבסיסים מטעם משרד הביטחון הופקד תת-אלוף משה ברטוב, נווט חיל האוויר.
בדיקות תנאי הקרקע במקום המיועד לבסיס החלו באביב 1979. על אף שקווי המתאר של מבני הבסיסים ומסלולי התעופה היו זהים, הרכב הקרקע היה שונה באופן משמעותי בשני המיקומים, דבר שחייב התאמות ושיטות בנייה שונות. ברמון שכבת הקרקע העליונה היא בעיקרה לס בצפיפות בינונית. לאחר מעבר כלי רכב ושבירת קרום הלס, הפכה הקרקע לאבקה שהתעופפה לכל עבר. שכבת הסלע ברמון הייתה קרובה לפני הקרקע, לעיתים רק בעומק 2 מטרים, ובמקומות מסוימים אף בלטה מעל לפני הקרקע. כדי שלא יהיה צורך לחצוב את מסלולי הטיסה בסלע, שונה מעט כיוון המסלולים והוא אינו זהה לבסיס עובדה.
בשטח המיועד לבסיסים נערך סקר ארכאולוגי בטרם תחילת הבנייה, וכן היה צורך במבצע נרחב לפינוי נפלי תחמושת מן השטח, מכיוון שהאתר שבו נועד להיבנות הבסיס שימש לאורך שנים כשדה מטווחים של חיל התותחנים. תחילה לקח על עצמו משרד הביטחון את משימת פינוי הנפלים, אולם משהתבררו גודל המשימה ומורכבותה הובא ציוד לגילוי מתכות מארצות הברית. צפיפות המתכות שהתגלתה בשטח הייתה גדולה מאוד, לעיתים עד 100 חתיכות מתכת בשטח של כ-150 מ"ר, דבר שעיכב את תחילת העבודות. בנובמבר 1979 הושלמה רוב עבודת חשיפתם של הנפלים, אולם צוות קטן של חיל הנדסה נותר בשטח לאורך כל עבודות הבנייה. למרות מאמצי הגילוי, בחודש דצמבר התפוצץ נפל קטן בסמוך לקבוצת עובדים בהפסקת צהריים בבסיס רמון, ושלושה מהם נפצעו מרסיסים. אף בעת חפירת דירים תת-קרקעיים התגלו פצצות נפל נוספות, חלקן התפוצצו בעת שהוזזו על ידי כלי העבודה.
רוב הפועלים שעבדו בבניית שדות התעופה היו עובדים זרים מתאילנד, מפורטוגל ומהפיליפינים. ברמון היו אלה בעיקר עובדים פורטוגזים. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שהובאו למדינה עובדים זרים באופן נרחב ומאורגן, עובדה שעוררה התנגדות רבה בהסתדרות העובדים ואף בקרב תושבי דימונה וירוחם, לשם נהגו פועלים מאתר רמון להגיע בזמנם החופשי.
השלמת שדות התעופה והפיכתם למבצעיים הייתה תנאי שהציבה ישראל לפינוי חצי האי סיני. בגלל לוח הזמנים הדוחק, בניית הבסיסים התקדמה עוד בטרם הושלמו כל תוכניות הבנייה, ללא סדר הגיוני מקובל בתחום הנדסת בניין. הפועלים הזרים בבסיסים עבדו בשבוע עבודה של 60 שעות, 10 שעות עבודה ביום, שישה ימים בשבוע. בשיא תקופת הבנייה, בשנת 1981, עבדו בכל אחד מאתרי הבסיסים למעלה מ-2,500 פועלים. בחודש מאי 1980 פרצה שביתה באתר הבנייה בבסיס רמון על רקע טענות העובדים על תנאי עבודתם. בעקבות השביתה פוטרו באופן מיידי למעלה מ-300 עובדים פורטוגזים, כרבע מכוח העבודה במקום, והוטסו למחרת השביתה בחזרה לביתם. במקומם הובאו מפורטוגל עובדים אחרים. בניית הדירים התת-קרקעיים בשדות התעופה הושלמה בקיץ 1980.
מסלול טיסה ראשון בבסיס הושלם בטקס חגיגי בחודש יוני 1981 וצוין בנחיתת מטוס מיראז' שהוטס על ידי האלוף דוד עברי. בחודש יולי 1981 החלו להיכנס ראשוני משפחות הטייסים למגורי המשפחות בבסיס רמון. ב-25 באוקטובר 1981 הועברה לבסיס רמון רביעיית מטוסי סקייהוק, שהיו למטוסים הראשונים המוצבים במקום. זמן קצר אחר כך הועברה לבסיס טייסת שלמה. ב-17 במאי 1982 הועברו הבסיסים באופן רשמי לידי צה"ל במעמד שר הביטחון אריאל שרון, אולם הבנייה במקום נמשכה עד חודש יולי. סך עלות הפרויקט הייתה 1.05 מיליארד דולר, סכום שחרג רק בכ-30 מיליון דולר מן התקציב המקורי של הפרויקט. עלות בניית בסיס רמון הייתה כמחצית מסכום זה.
ב-19 בפברואר 2004 נחתו בבסיס שני מטוסי הF-16I ("סופה") הראשונים של חיל–האוויר, ונקלטו בטייסת 253 ("הנגב"). בכך הפכה 253 לטייסת ה"סופה" הראשונה של חיל האוויר.
ב-29 בדצמבר 2004 נפתחה מחדש בבסיס טייסת 119 ("העטלף") כטייסת F-16I, וב-9 ביולי 2008 נפתחה מחדש בבסיס טייסת 201 ("האחת"), גם היא כטייסת F-16I.
בספטמבר 2007 תקפו ארבעה מטוסים מהבסיס את הכור הגרעיני בסוריה, שניים מטייסת 119 ושניים מטייסת 253.
ב-10 בנובמבר 2010 התרסק מטוס מסוג סופה (F-16I) של טייסת 119 במהלך אימון מעל מכתש רמון.[2] בהתרסקות נהרגו הטייס עמיחי איטקיס והנווט עמנואל לוי, שניהם בדרגת רב-סרן. זוהי ההתרסקות השנייה בחיל האוויר הישראלי של מטוס מסוג זה.
ב-5 באוקטובר 2016 התרסק מטוס מסוג סופה (F-16I) של טייסת 119 במהלך נחיתה מעל הבסיס. בהתרסקות נהרג הטייס, שהיה סגן מפקד הטייסת, רב-סרן אוהד כהן נוב[3][4]
הבסיס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבסיס ישנם שני מסלולי המראה מקבילים שמהם מתבצעות הנחיתות וההמראות.
בסיס רמון ובסיס עובדה דומים מאוד האחד לשני. ההבדל הבולט בין הבסיסים הוא שרמון שוכן בשטח הררי ועובדה במישור.
מתקן חוס"ן 342
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתקן חוס"ן 342 הוא מתקן חינוך, ספורט ונופש של חיל האוויר הממוקם בבסיס רמון. הוא כפוף למחלקת ההדרכה בלהק אוויר ומארח מדי שנה כ-14,000 חיילים מכל יחידות החיל (ולפעמים גם מיחידות זרוע היבשה) לפעילויות ספורט וחינוך בתנאי נופש. שם המתקן הוא ראשי תיבות של "חינוך וספורט בנגב".
המתקן שוכן במבנים שהוקמו בראשית שנות השמונים עבור העובדים שהקימו את הבסיס. לאחר סיום עבודתם הוחלט להסב את תשתיות המתקן לאתר ספורט וחינוך של חיל האוויר.
מפקדי הבסיס
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | תקופת כהונה | הערות |
| אל"ם יהודה קורן | מפקד הבסיס הראשון ובמהלך מלחמת לבנון הראשונה | |
| אל"ם גיורא רום | לימים נספח צה"ל בארצות הברית וקנדה | |
| אל"ם אביאם סלע | לימים מפקד בסיס תל נוף | |
| אל"ם בנימין צינקר (צין) | 1986–1990 | |
| אל"ם עמירם אליאסף | ||
| אל"ם עופר לפידות | 1991–1993 | |
| אל"ם חיים גופן | 1993–1995 | |
| אל"ם שלמה שש | 1995–1997 | |
| אל"ם אבי מאור | 1997–1999 | |
| אל"ם אמיר אשל | 1999–2001 | לימים מפקד חיל האוויר |
| אל"ם נמרוד שפר | 2001–2004 | לימים ראש אג"ת |
| אל"ם אבישי לוי | 2004–2007 | לימים ראש להק המודיעין |
| אל"ם זיו לוי | 2007–2010 | |
| אל"ם טל קלמן | 2010–2012 | לימים ראש להק המטה |
| אל"ם אורי זייפרט | 2012–2014 | לימים מפקד בסיס תל נוף |
| אל"ם פלג ניאגו | 2014–2016 | |
| אל"ם עודד כהן | 2016–יולי 2018 | |
| אל"ם גלעד קינן | יולי 2018–יוני 2020 | לימים מפקד בסיס נבטים |
| אל"ם יותם סיגלר | יוני 2020–אוגוסט 2022 | לימים מפקד בסיס נבטים |
| תא"ל יהושע (ג'וש) בר | אוגוסט 2022[5]–אוגוסט 2024 | מפקד הבסיס במלחמת חרבות ברזל |
| תא"ל נדב בר[5] | אוגוסט 2024–הווה | מפקד הבסיס במלחמת חרבות ברזל |
שיכון משפחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | רמת הנגב |
| סוג יישוב | שיכון משפחות בבסיס של חיל האוויר |
(למפת צפון הנגב רגילה) מחנה טלי  | |
שיכון המשפחות של הבסיס נחשב באופן רשמי ליישוב ששמו מחנה טלי.
יחידת מיתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתוך מחנה רמון קיים בסיס עצמאי ששייך ליחידת מיתר. הבסיס מכונה מרנ"ט 214 (ע"ש עוצבת קלע דוד).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Frank N. Schubert, Building Air Bases in the Negev: The U.S. Army Corps of Engineers in Israel, 1979-1982(הקישור אינו פעיל). Office of History Corps of Engineers and Center of Military History. United States Army, Washington D.C., 1992
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בסיס חיל-האוויר רמון, באתר Global Security
- אתר ותיקי טייסת 253, האתר של מקימי הטייסת בבסיס רמון
- אלעזר בן לולו, ברמון עושים הכל סביב השעון, באתר חיל האוויר הישראלי
- יעל פוקס, 40 שנים במדבר, באתר חיל האוויר הישראלי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פעילויות במסגרת אמץ לוחם – לוחמי יחידת מיתר, באתר "פרויקט אמץ לוחם"
- ^ התרסקות מטוס סופה, באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ יואב זיתון, איתי בלומנטל ורענן בן צור, טייס F-16 נהרג בניסיון נחיתה בבסיס לאחר תקיפה בעזה, באתר ynet, 5 באוקטובר 2016
- ^ טייס "סופה" נהרג בעת נטישת המטוס, באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ 1 2 יערה נח, מפקד חדש לבסיס רמון - תא"ל נדב בר, באתר חיל האוויר הישראלי, 22 באוגוסט 2024
| בסיסי טיסה של חיל האוויר הישראלי | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| בסיסים פעילים | בסיס רמת דוד (כנף 1) • בסיס חצור (כנף 4) • בסיס רמון (כנף 25) • בסיס חצרים (בח"א 6) • בסיס תל נוף (בח"א 8) • בסיס עובדה (בח"א 10) • בסיס נבטים (בח"א 28) • בסיס פלמחים (בח"א 30) | 
| |||||
| בסיסים שנסגרו |
| ||||||