קרב אל-מנצורה (1973)
 | ||||||||||||||
| מטוס F-4 פנטום ("קורנס") ישראלי | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||
| תאריכים | 14 באוקטובר 1973 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | בשמי טנטא ואל-מנצורה במצרים | |||||||||||||
| קואורדינטות |
31°02′27″N 31°23′02″E / 31.04083333°N 31.38388889°E | |||||||||||||
| ||||||||||||||
קרב אל-מנצורה (בערבית: معركة المنصورة الجوية) הוא כינויו המצרי של אחד הקרבות הגדולים בין חיל האוויר הישראלי לחיל האוויר המצרי במלחמת יום הכיפורים. הקרב התרחש ב-14 באוקטובר 1973, שהוא היום התשיעי למלחמה. מטרת חיל האוויר הישראלי הייתה תקיפת שדות תעופה חשובים בעומק מצרים, אך לנוכח שיגור מטוסי ירוט מצריים נאלצו המטוסים הישראלים לנהל קרבות אוויר וחלקם לא ביצעו את משימת התקיפה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]כנף 104 של חיל האוויר המצרי בפיקוד גנרל אחמד עבד אל רחמן כללה שלוש טייסות. טיסות אלה הוצבו בשדות התעופה אל-מנצורה וטנטא[1][2] שבצפון דלתת הנילוס. הטייסות נחשבו לאיכותיות ביותר וצוידו במטוסי קרב מתקדמים, בין היתר מדגם מיג 21MF וטייסת עצמאית של מטוסי מיראז' 5 שהועברה לרשות מצרים כסיוע מלוב. מבנים מטייסות מיג 21 הללו נשלחו החל מהיום הראשון למלחמה לביצוע משימות ירוט ותקיפה של כוחות קרקע ישראליים. בחיל האוויר הישראלי הוחלט לתקוף שדות תעופה אלה כדי להחזיר לחיל את השליטה המלאה בשמים.
על פי התוכנית יתקפו בו זמנית 48 מטוסי פנטום שלושה יעדים סמוכים: מבנה מטייסת האחת בהובלת מפקד הטייסת איתן בן אליהו עם הנווט עמירם טלמון יתקוף את בסיס אל-מנצורה כתקיפה מקדימה, מבנה מטייסת העטלף בהובלת מפקד הטייסת אליעזר פריגת עם אהרון כץ (נווט) יתקוף את בסיס טנטא, ומבנה מטייסת אבירי הזנב הכתום בהובלת מפקד הטייסת יפתח ספקטור עם הנווט רועי מנוף יתקוף אף הוא את בסיס טנטא. הטייסים הונחו להשתדל שלא לנהל קרבות אוויר ולהתמקד ככל הניתן בהפצצת הבסיסים[3]. המצרים צפו כי חיל האוויר יתקוף את שדה התעופה באל-מנצורה ולכן העמידו מבנים של מטוסי מיג 21 בכוננות להזנקה לירוט לשם הגנה עליו.
מהלך הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצהרי 14 באוקטובר המריאו 48 מטוסי הפנטום משלוש טייסות וטסו בגובה נמוך מעל לים התיכון בדממת אלחוט, במבנים של שישיות.
בשעה 15:15 נתגלו המטוסים על ידי המצרים ונשלחה התרעה בדבר 20 מטוסים שטסים לכיוון הדלתא. מפקד חיל האוויר המצרי, חוסני מוברק, הורה למפקד הכנף אל רחמן להזניק 16 מטוסי יירוט מדגם מיג 21. מובארק האמין כי המטוסים מהווים פתיון ליירוט (בדומה לתרגילי הסחה במלחמת ההתשה) והורה שלא ליצור מגע עם המטוסים הישראליים אלא אם יגיעו אל מעל לבסיס אל־מנצורה ורק אז לנסות ליירט אותם.
בשעה 15:30 עודכן פיקוד חיל האוויר המצרי כי למעשה נעים לכוון הדלתא המצרית כ־60 מטוסים בשלושה נתיבי התקדמות שונים. מטוסי המיג 21 שהיו כבר באוויר קיבלו פקודה לתקוף את המטוסים הישראלים בשלושת כווני הטיסה. במקביל הוזנקו 16 מטוסי מיג 21 נוספים משדה התעופה מנצורה ושמונה מיג 21 נוספים מבסיס טנטא.
8 המטוסים הראשונים של טייסת האחת הספיקו לשחרר את הפצצות על המטרות בשדה תעופה אל־מנצורה ולאחר מכן להפיל 3 מטוסי מיג 21.[4]. המטוסים שהגיעו לתקיפת מטרות בשדה התעופה טנטא, לאחר כ־38 דקות טיסה, גילו כי מולם מטוסי מיג 21 במוד יירוט אשר נועלים עליהם. חלק מהמטוסים הישראליים שהיו חמושים בתצורת תקיפה נאלצו לשחרר את מטען הפצצות והדלק, לנהל קרב אוויר בלתי מתוכנן ולשוב על עקבותיהם מבלי לבצע את משימת התקיפה.[5].
בשעה 15:38 התריעה יחידת המכ"ם האווירי המצרית על 16 מטוסים ישראלים נוספים שמתקרבים בגובה נמוך מאוד כגל תקיפה שני. בתגובה הזניקו המצרים מטוסי יירוט נוספים משדה התעופה אבו חמד. בשלב זה התפתחו קרבות אוויר סוערים והמוניים בהשתתפות עשרות מטוסים מכל צד. חלק ממטוסי המיג הספיקו לנחות לתדלק ולחזור לקרב. חלק קטן ממטוסי חיל האוויר הישראלי הצליח להטיל פצצות על היעדים אולם מרבית המטוסים נאלצו לנהל קרבות אוויר ותמרונים מבלי לבצע את המשימה. הנזק לשדות התעופה לא היה משמעותי אך בהפצצות הושמדו שני מטוסי מיג 21 על הקרקע.
בסך הכל הופלו בכל גלי התקיפה חמישה מיגים מצריים, אחד מהם התרסק במהלך הקרב. הופל מטוס F-4 פנטום ישראלי אחד מטייסת אבירי הזנב הכתום בטעות על ידי מטוס נשר ישראלי מטייסת עוף החול. שני אנשי הצוות צנחו לים וחולצו בשלום על ידי מסוק יסעור שניהל קרב עם כלי שיט מצרי שניסה לשבות את הטייסים.
הקרב כולו נמשך כ־53 דקות, השתתפו בו כ־160 מטוסי קרב משני הצדדים.
למחרת בוצעה השלמה של המבצע על ידי תקיפת שדה התעופה טנטא בהצלחה, כאשר מטוס פנטום אחד מטייסת העטלף הופל (על ידי טיל SA-3 מצרי), הטייס נפל בשבי והנווט נהרג.
קרב אל-מנצורה בראי המצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרב אל מנצורה תואר בידי המשטר המצרי של חוסני מובארכ כניצחון מוחץ של חיל האוויר המצרי. נוסף על כישלון המשימה הישראלית, המקובל על היסטוריונים צבאיים כעובדתי, טענו המצרים שמטוסיהם הפילו בין 15 ל-18 מטוסים ישראליים במחיר אובדן של שלושה עד שישה מטוסים מצריים.[6] בהתאם לזאת, יום חיל האוויר המצרי שהיה קבוע ב-2 בנובמבר שונה ליום הקרב של אל-מנצורה. נתוני חיל האוויר הישראלי סותרים נתונים אלו וטוענים שחיל האוויר המצרי הפיל בקרב לכל היותר מטוס ישראלי אחד (מטוס ישראלי אחד הופל על ידי טיל קרקע-אוויר מצרי מסוג SA-3 ומטוס שני הופל בטעות על ידי מטוס ישראלי).
סיבות מספר הפכו את הקרב לגולת הכותרת של מורשת הקרב המצרית במלחמת יום כיפור:[7]
- הצלחתו של מבצע מוקד לתקיפת שדות התעופה המצריים במלחמת ששת הימים הייתה סמל לתבוסה המצרית במלחמה זו, כישלון ישראל במבצע דומה שש שנים אחר כך, היווה סמל להצלחת חיל האוויר המצרי.
- נשיא מצרים חוסני מובארכ היה מפקד חיל האוויר המצרי במלחמת יום כיפור ופיקד על המארבים המצריים.
- בשנת 1221 נחלו האיובים ניצחון חשוב כנגד הצלבנים באותו מקום בקרב אל-מנצורה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק שטייגמן, מוכרחים להמשיך לנגן - חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים, מודן הוצאה לאור, 2023, הפרק "14 באוקטובר - קרב אל־מנצורה", עמ' 369–374.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זהר נייגר, לחזור בחיים מעיר הגברים, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בספטמבר 2022
- השורד, סיפורו של אל"מ נפתלי מימון על קרב מנצורה, באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר 137 (238) 1.2.2001
- מר בטיחות, סיפורו של סא"ל (מיל') רז, על קרב מנצורה, באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר 148 (249) 1.12.2002
- אורי עמית, הגיחה הקשה ביותר בחיי, בטאון חיל האוויר, אוקטובר 1981, גיליון 125, עמ' 25
- חנוך פטישי, חרפת טנטא, באתר "מרקיע שחקים", 9 בינואר 2021
- ניצן סדן, קרב אל-מנצורה: כשהפאנטומים של צה"ל ניצחו והפסידו בו זמנית, באתר כלכליסט, 25 בספטמבר 2020
- יונתן דינור, אבדות חיל האוויר המצרי במלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 1973, באתר "מרקיע שחקים", 14 באפריל 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תמונות מהקרב, באתר Egypt Daily News
- ^ Dr. David Nicolle ו- Sherif Sharmy, Battle of el-Mansourah, Middle East Database, באתר Air Combat Information Group, 24 בספטמבר 2003
- ^ רן גורן דווח תוצאות אלפא, הוצאת קונטנטו נאו, 2022, עמודים 288-294
- ^ אבירם ברקאי, "בשם שמים - טייסת האחת במלחמת יום הכיפורים", הוצאת דביר, 2013, עמודים 397-405
- ^ יפעת גליק, מר בטיחות, באתר חיל האוויר הישראלי, "בטאון חיל האויר" 148, 1 בדצמבר 2002
- ^ Al-Ahram Weekly | Sky High | Gems in the sky
- ^ Mock battle marks Air Force Day, אתר אל אהראם, 15-21 באוקטובר 1998
